A Member Association of IPPF - International Planned Parenthood Federationדלת פתוחה - האגודה הישראלית לתכנון המשפחהדלת פתוחה - האגודה הישראלית לתכנון המשפחה

ippf@opendoor.org.ilטל:03-510-1511פקס:03-510-2589

בדידות חברתית

דלת פתוחה הקרובה אליך

בדידות חברתית

בן 15 שואל: #114564
היי, אני לא יודע כבר מה לעשות. בזמן האחרון אני מרגיש שפשוט באלי לשים קץ לחיי.. אני מרגיש שהכל סוגר עליי, הלימודים,החברים והחיים בכלל כל היום בלימודים אני פשוט מרגיש לחץ ושעמום טוטאלי וכל פעם שאני חושב מתי כבר תגמר התקופה הזאת של הלימודים הרצון שלי להתאבד גובר.... בחברה שלי הכל הסתבך, כולם מסוכסכים עם כולם ואני כבר לא יודע מה לעשות עם מי להיפגש? או להסתובב בבית ספר? כלום. יש לי משפחה ממש טובה וזה כנראה הדבר היחיד שמחזיק אותי מלא לעשות את זה, אבל בקרוב הכל הולך להשתנות, האחים שלי עוזבים את הבית ואני אשאר לבד(ממש בקרוב) ואני כבר מיואש ומתוסכל ואני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי כל יום אני מרגיש שבאלי שכבר יגמר... כל יום הוא אותו דבר אותם דברים ואותם חברה ושנה הבאה הולכים לתיכון! (אני בחטיבת ביניים)ואני לא יודע איך אני אחזיק במצב הזה עוד חצי שנה🙄

תשובה:
שלום לך ראשית יפה וחשוב שאתה משתף אותנו במצוקה שאתה נמצא בה , כתבת שיש לך משפחה ממש טובה וזה מה שמחזיק אותך וזה נהדר מכיוון שחברים נכנסים לחייך ויוצאים מחייך תלוי במסגרת שאתה נמצא, אבל משפחה זה המקום היציב והחם ואם אתה מרגיש כך אני בטוחה שלא רק שהם חשובים לך ואתה לא רוצה להכאיב להם, אלא גם אתה חשוב להם והם אוהבים אותך , כאשר אנחנו מרגישים שהכל סוגר וכפי שאתה מתאר שמשעמם לך אז אנחנו מנסים לפתוח דלת שתעשה לנו טוב , ואם החברה בבית ספר לא נעימה לך אז יש אפשרויות אחרות אתה יכול להתחבר למסגרות אחרות בשעות הפנאי שמתאימות לך ולא תרגיש משועמם בהם, אינני יודעת מה תחומי העניין שלך אבל אם יש לך כאלה תפתח אותם בעזרת חוגים או מסגרות שמדברות אלייך, אתה גם יכול לשתף מישהו מהמשפחה שהוא בן גילך ויחד איתו ללכת לפעילות שתעניין את שניכם לדוגמא מכון כושר, ברגע שתהיה עסוק ותעסוק בדברים שעושים לך שמח וטוב המחשבות שדיברת עליהם יעלמו ואם לא אתה חייב לשתף מישהו במצוקה שלך בן משפחה, יועצת בבית ספר בכדי שיוכלו לעזור לך, חג האביב עכשיו הכל פורח מריח טוב הימים ארוכים בסך הכל העולם יפה תהנה ממנו , שיהיה לך חג שמח נשמח אם תחזור אלינו עם תחושות של מה קורה לך ואיך אתה מתקדם עם השינוי שתעשה בחייך חג שמח וכל טוב


בן 13 שואל: #113898
בהמשך לשאלה #113765: ניסיתי לדבר עם ההורים שלי על נושא הסמארטפון וכמובן, כמו שידעתי שיקרה, הם לא הסכימו לדבר. דיברתי על זה עם בני דודים שלי ובת דודה שלי אמרה לי לנסות לכתוב להם פתק ולשים אותו מתחת לחריץ של החדר עבודה שלהם. בקיצור, כתבתי את המכתב, והתחננתי שידברו איתי על הנושא של הסמארטפון בלי להתעלם. אחרי דקה אמא שלי פתחה את הדלת ושאלה "למה בזבזת נייר?" היא כמובן לא הסכימה לדבר על נושא הסמארטפון.

תשובה:
שלום לך, נשמע שאתה באמת עובר חוויה לא נעימה. כל חבריך עם טלפון חכם וכך גם אחיך התאום ואתה חש, ובצדק, מחוץ לעניינים. מעבר לכך שמדובר בטלפון, ממה שאני מבינה מדברייך אתה חש שהם לא מבינים את המצוקה שההתעלמות הזאת גורמת לך. כבר ניסית לדבר איתם ונתקלת ב"טריקת דלת" מצדם ובחוסר מענה. לדעתי, שווה שתנסה להעלות את הנושא כאשר אתה מצוי לבד עם ההורה שאתה חש אליו קרוב יותר - אמא / אבא, ובזמן שאתה מרגיש שנכון לדבר איתם. אולי למשל בשעת ארוחת הצהריים כשאתם לבד או לפני שעת המקלחות (אם יש לך אחים קטנים לדוגמא). אתה יכול להתחיל את השיחה בלנסות להסביר שאתה חש שהם לא מקשיבים לך ולא מבינים אותך בהקשר של נושא הטלפון ולנסות להבין מדוע לאחיך התאום מגיע ולך לא. במידה שהשיחה הזאת לא עוזרת אני מציעה שתפנה לגורם מבוגר אחר שאתה חש אליו קרבה לקבלת תמיכה - המורה שלך? אח גדול? בן דוד גדול? דוד / דודה? היועצת בבית הספר? אם תשתף מבוגר שקרוב אליהם אולי הם יוכלו לפנות אל לבם על מנת שישכנעו אותם לשוחח איתך בנושא. בהצלחה!


בן 15 שואל: #112293
ואני כמו מטומטם חושב שאני יכול הכל ואני יכול להצליח עם בנות עלאק אני לא מקובל ואף אחד לא מכיר אותי, (מכירים טותי אבל לא אישית, אף אחד לא מכיר אותי חוץ מהשם שלי אפילו ה2 חברים האלה שיש לי ונמאס לי כבר מהחיים האלה יש כמה בנות שאני מת לשכב איתם או שיהיו ידידות שלי וכל פעם שאני מוציא מילה מהפה ליד ילדה אפילו עם לא עשיתי פאדיחה ולא כלום אני מתבייש ומרגיש מסכן אבל אני לועד אני רק מפחד רצח ומרגיש מסכן ורוצה לברוח מהסיטואציה למשל היום ישבתי ליד בת והיא דיברה איתי סתם כאילו שאני נמצא במגמת חשמל אז היא צחקה על המילה "חשמל" היא עשתה את זה כזה מצחיק והרגשתי מושפל כי היו שם עוד כמה ילדים ואני לא שיתפתי איתה יותר מדי פעולה היא רצתה שנגיד ביחד את המילה חשמל ולא רציתי כיאלו לעשות כמו שהיא עשתה והבעיה שאני כל היום אחרי שהיא הלכה ממני חשבתי רק על אולי לשלוח לה הודעה בוואצפ או באינסטגרם על היום בבוקר ולפתחאיתה קשר אבל זה רק מחשבות אני לא באמת יעשה את זה אין לי אומץ וניסיון ואני מפחד וגם אם אני יקבע להיפגש איתה אני יצא מושפל, מובך וירגיש מסכן ומכוער, נמאס לי כבר מהחיים האלה וההורים כל הזמן כועסים עלי

תשובה:
הי לך, אתה עובר תקופה מורכבת כל כך, המון מחשבות, רגשות, תחושות שהן לא פשוטות. אתה מתאר כל כך יפה את מה שאתה מרגיש וזה מראה לי כמה אתה ילד חכם ומיוחד. אתה נמצא בגיל מאוד מבלבל רצון למגע, רצון שיראו אותך. יכול להיות שאתה תופס את עצמך אחרת מאיך שאחרים מסתכלים עליך כמו אותה נערה שיכול להיות שאתה דווקא כן מצאת חן בעיניה אבל אולי אתה עסוק מדי במחשבות הקשות על עצמך ולא רואה כמה אתה אהוב. אני מניחה שזאת התחושה שאולי אתה גם מקבל מההורים שלך. אני ממש מזמינה אותך להתקשר אלינו, תאפשר לנו להיות איתך ביחד בזה, נשמח להמשיך ולהקשיב לך. אלו הטלפונים שלנו: http://www.opendoor.org.il/Reference.aspx?id=115. אנחנו פה. אני יודעת שקשה לראות את זה מהנקודה שבה אתה נמצא עכשיו אבל זה יעבור, וימים טובים יגיעו ויתנו לך נקודת מבט אחרת. אתה תגלה כמה אהוב, מיוחד ויקר אתה לעולם. אנחנו פה.


בן 15 שואל: #112288
בהמשך לשיחה הקודמת, אני חושב שבסביבת אנשים או חברים אני מרגיש מסכן מבפנים אבל משדר התנשאות או אדישות משהו כזה ונראלי שחושבים שאני מישהו אחר ועוד משהו שמעיק עליי ומציק לי שנים, הבנתי שישי לי חרדה חברתית ורגשי נחיתות ואני כבר כמה שנים רוצה חברה או ידידות מספיק לי קשר קטן עם ילדה אחת וכל היום אני חושב רק על זה ואני מת כבר לשכב עם מישהי או לנשק מישהי וכל היום חושב רק איך להתחיל עם מישהי, לקחת אותה לדייט וכאלה ואז אני מגיע לבית ספר סתם נגיד היום אבל לא רק היום זה כבר שנים, אני מגיע לבית ספר ואיזה אחת או מהכיתה או מהשכבה קצת מדברת איתי שזה קורה פעם בהרבה זמן ולא על דברים אישים סתם בכללי איזה מילה שתיים פעם בכמה חודשים ואני באותו רגע חושב רק על איך אני נראה אבל בצורה מוגזמת ואני מרגיש מסכן מוות מה אני יעשה, אני מאונן הרבה ולא יודע מה לעשות!!! בבקשה תעזרו לי

תשובה:
שוב שלום לך, אני מבינה את הרצון הגדול להתנסות, להיות בתוך זוגיות, להתאהב ולהיות נאהב - כל אלו אכן תחושות מאוד נעימות והן יקרו לך , אין לי ספק. נשמע שהראש והלב שלך עסוקים בהמון דברים שמטרידים אותך. בשביל להיות בתוך קשר שבו יש גם מגע מיני אינטימי צריך המון פניות, הקשבה, סבלנות, שיח. זה מאוד טבעי שיהיו לך הרבה מחשבות על איך אתה נראה ומה חושבים עליך, זה הגיל ורוב הנערים והנערות בגילך גם עסוקים בזה. אל תכעס על עצמך כשאתה מרגיש או חושב כל מיני דברים, זה מי שאתה. אם אתה מרגיש שאתה מאונן יותר מדי אז תנסה להפחית. האוננות כשלעצמה איננה מזיקה לך, להפך. אני רואה ומבינה שאתה נמצא בתקופה לא פשוטה ואנחנו שמחות תמיד לעזור ולענות לך, אתה מוזמן להתקשר אלינו וכך נוכל לשוחח ולפתוח את מה שמטריד אותך בצורה רחבה ומעמיקה יותר. באתר שלנו יש את כל הטלפונים של הסניפים שלנו -מוזמן לבחור את זה שהכי מתאים לך: http://www.opendoor.org.il/Reference.aspx?id=115. כל טוב.


בת 13 שואלת: #112058
שלום , אני ילדה חדשה בכיתה , עברתי ממקום רחוק בבית ספר הקודם הייתה לי חברה אחת ואני בטוחה שהיא תהיה חברה שלי לכל החיים אל הילדים האחרים בכיתה לא התחברתי בגלל שזה היה נראה כאילו כולם עיוורים ורק אני שמה לב לזה שהם מאוד שקרנים וצבועים ומאוד קשה לי להתחבר לסגנון כזה של ילדים אז בקיצור עברתי כיתה ועוד פעם רק אני רואה את כל הלכלוך הזה וכולם עיוורים מפחיד אותי להתחבר לילדים כאלה ולהפגע או להתחיל להיות מלוכלכת כמוהם ניסיתי בכל זאת להתחבר וזה היה קשה לא רק בגלל שקשה לי להתחבר אליהם כי הם מאוד צבועים אלא בגלל שחשבתי שאני לא מספיק מעניינת אותם או שהרגשתי נדחפת ולא שייכת כשהגעתי לכיתה לא הייתי הילדה היחידה שחדשה הייתה עוד ילדה שממש הורידה לי את הביטחון כל מי שאני מנסה להתחבר אליו אפילו שקשה לי היא באה שנייה אחרי ונהיית יותר מעניינת ממני והרבה יותר טובה ...ולפעמים אני פשוט חושבת לעצמי שאני לא צריכה שום חברות ושום חברים ואני רק צריכה להיות לבד לבוא לבית הספר רק בשביל הלימודים השאלה:איך למצוא חברים נאמנים בלי שום לכלוך ולהתחבר אליהם בלי להרגיש נדחפת ? אם זה אפשרי בכלל

תשובה:
שלום לך. את מתארת מצב באמת לא נעים וצר לי שאת חווה את זה. זה קורה להרבה נערות ונערים שמגיעים לכיתה חדשה ולוקח זמן להסתגל ולהתחבר. בהתחלה כולם נראים שקרנים וצבועים ואינך רוצה להיות כמותם, אך עם הזמן תצליחי לגלות מי מביניהם דומה יותר לך ותוכלי להתחבר לילדים האלה. לפעמים אנחנו נקלעים למצבים שגורמים לנו לאבד את הבטחון בעצמנו, כמו שאת מתארת עם הילדה החדשה השניה שנראית לך יותר מעניינת. ייתכן שהילדה הזו מרגישה גם היא חוסר בטחון ולכן היא מנסה להידחף ולהיות יותר ממך, ולא בגלל שהיא באמת יותר אלא דווקא פחות. נסי להדגיש את היתרונות שלך. את נערה רגישה ורצינית ועם הזמן כולם יראו את זה והילדים הדומים לך ירצו להתחבר איתך. אני ממליצה לך גם לדבר עם המחנכת והיועצת. תסבירי להן את מצבך ואני בטוחה שיהיו להן רעיונות רבים כיצד לעזור. בהצלחה!


בן 15 שואל: #109777
אני בן 15 ויש דברים שממש מפריעים לי דבר ראשון אני ביטחון עצמי לא גבוה ואין לי כמעט חברים יש לי רק 2 אמיתיים ואחד מהם לפעמים גם מתנהג בזלזול למרות אני מתנהג אליו יפה וההורים שלי אני מרגיש שגם לא כל כך אכפת להם ממני, ובכיתה יש איזה ילד אחד שחושב את עצמו וכל הזמן מוריד אותי ומנסה להוריד לי את הביטחון או המצב רוח ולא רק לי, ואני לא יודע מה לעשות אני כל הזמן חושב שאני צריך להעצים את הביטחון העצמי שלי לעשות שינוי בגישה שלי או יותר לאהוב את עצמי או להתלבש יותר יפה אבל אני לא יודע מה צריך לשנות ואיך. דבר שני שקשור גם לראשון לכל הילדים בשכבה שלי יש ידידות והם נפגשים ביומיום ומדברים ואני גם רוצה ידידות וזה לא קשור לקנאה או משהו פשוט אני מרגיש שאני צריך גם, ועוד פעם, אני לא יודע איך להתחיל עם זה ומה לעשות ואני מפחד שיורידו אותי ויגידו לי שאני מתלהב מעצמי וכאלה. אני שבוע הבא רוצה להירשם לחדר כושר כי זה עושה לי טוב שאני מתאמן ומזיע וגם בשביל להתחזק ויש גם ילדה אחת מהשכבה שלי שהיא גם במכון וחשבתי אולי ללכת איתה ביחד אבל אני לא יודע איך לגשת אליה ובכלל לכל הבנות או לרשום לה בווצאפ.בבקשה תעזרו לי תודה

תשובה:
שלום לך, אני מבינה את התחושות הלא נעימות שאתה מרגיש. אתה נמצא בגיל שבו אתה בונה את הדימוי העצמי ודימוי הגוף שלך וזה נורמלי וקורה להרבה נערים בגילך. לעתים התחושות שאתה מרגיש לא בהכרח תואמות את התחושות של האחרים, החברים או ההורים וכדאי לברר את זה איתם. כדי לבנות את הדימוי העצמי שלך תבדוק עם עצמך ותחשוב מה הדברים הטובים, מה העוצמות שיש בך, ושתדע שכל אחד הוא יחיד ומיוחד ואתה צריך להרגיש מיוחד ובטוח. לא תמיד זה קל אבל תנסה לקבל את עצמך ולחשוב דברים חיוביים על עצמך. דבר נוסף, יש אנשים שיש להם חבר אחד או שניים והם מרגישים שזה מספק אותם חברתית ורגשית ויש אנשים שמתחברים ליותר אנשים וכנראה שאתה טיפוס של מעט חברים וזה גם בסדר. לגבי התחושות שלך שחבר מזלזל וההורים נותנים לך תחושות לא מכבדות אני ממליצה לך לפתוח איתם את הנושא, לדבר איתם ולהגיד להם שהם חשובים לך ואם זה קשה לך אז אולי דרך הודעה בווצאפ. חשוב שהתקשורת בין האנשים שאתה אוהב תהיה פתוחה, כנה ואמינה ושתרגיש בטוח. וזה בסיס לכל תקשורת גם עם בנות. זה רעיון מצוין לתקשר עם הילדה מהשכבה ולנסות לקבוע יחד ללכת לאימונים. מה שהצעת לגבי שינוי הגישה, לאהוב את עצמך, להתלבש יפה וללכת לחדר כושר זה מצוין להעלאת הדימוי העצמי ודימוי הגוף. הרבה פעמים אנחנו עושים דברים חיצוניים שישפיעו לנו על הביטחון הפנימי ולהפך. בנוסף, כמו שציינו אתה יחיד ומיוחד, אתה תבנה את הקשרים האישיים שלך לאט ובטוח בקצב שלך עם חברים וגם ידידות ואין לך מה לדאוג. אתה לא צריך להרגיש שאתה נמצא בתחרות עם בני גילך האחרים. תכבד את האישיות שלך ותן לזמן לעשות את שלו. התשובות שאתה נתת בשאלות שלך מצויינות, פשוט תבטח באינטואיציה שלך, ותהיה בטוח בתחושות שלך ובמי שאתה. לרב תחושות הבטן שלך צודקות וזה בסדר, וגם אם לפעמים נעשות טעויות זה לא נורא זה גם בסדר וטבעי. בהצלחה.


בת 15 שואלת: #108783
להמשך השאלה שלי...אני רוצה לבקש עזרה כי המצב שלי ממש לא מסדר אותי ואני לא רוצה להיות כזאת.אני רוצה להנות מהחיים ולא להיות בפראנויה מכל בן אדם שנכנס לחיים שלי שהוא לא באמת אוהב אותי כמו שאני או שהוא לא באמת מקבל אותי כמו שאני כי יש אנשים שכן באים אליי וכן אומרים שאוהבים אותי ואני רוצה להאמין להם..אני גם רוצה לאהוב אותם ולבטוח בהם ולא לברוח מהם מהתחושה שאני כלואה ומהתחושה שאני צריכה להיות לבד...אני לא אוכל להסביר במספר שורות את כל הקשיים שעברו עליי שגרמו לי להיות בדיכאון לתקופה מאוד ארוכה של מספר שנים ועד עכשיו אבל אני גם לא מרגישה צורך כי ניסיתי לפנות לעזרה אבל זה לא עוזר לי.אני מאוד עקשנית ולא משנה כמה משכנעים או מסבירים לי אני לא מצליחה. אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כי כל מה שאני מנסה לעשות פשוט כושל בגלל שאני פשוט טובעת במחשבות הרעות שלי ובסיוטים שלי ואפילו הגעתי למצב שחתכתי ורידים..אולם לא עם משהו חד אבל עדיין גרמתי לעצמי לכאב פיזי ואני מפחדת שאותו כלי יהפוך למשהו חד יותר...מה אני יכולה לעשות? לאן כדאי לפנות?

תשובה:
היי! את בהחלט מציפה פה הרבה קשים, ושאלות שהרבה בני נוער בני גילך מתעסקים בזה. את נמצאת בגיל שהרבה פעמים חושבים שהמבוגרים לא מבינים אותו, ואת מה שעובר עלייך אבל חשוב שתזכרי שגם הם היו בגיל הזה בדיוק כמוך, וככל הנראה גם הם נתקלו בקשיים כאלו ואחרים. מה שאני יכולה להמליץ לך זה לפנות לאחד מהגורמים הבאים- הורה (אמא או אבא), אח או אחות גדולים אם יש, ליועצת בית הספר, המחנכת שלך או כל מורה אחר שאת מרגישה בנוח לדבר איתו. חשוב שתמצאי מישהו שאת סומכת עליו ושאיתו תוכלי לפתוח את כל מה שמפריע לך. אך גם חשוב שתהיה פתוחה ומוכנה לקבל את ההעצות ואולי להיות קצת פחות "עקשנית" כמו שתיארת. אני מקווה שהדסרים יסתדרו, ותשצליחי למצוא מישהו שנוח לך לדבר איתו ולהתייעץ. את יכולה גם לבדוק אופציה ללכת לטיפול פסיכולוגי.


בת 15 שואלת: #108782
שלום!לפני שאני "אשפוך" את כל מה שנאגר לי בלב אני רוצה לבקש סליחה אם בשלב מסוים איבדתם אותי או לא הבנתם.אני לא ממש יודעת איך לבטא את מה שאני מרגישה כרגע ובכלליות.אני סבלתי מהרבה מאוד בעיות במשפחה, בחברה, בבית הספר וגם מבעיות עם הבריאות..כל דבר ודבר שקרה נאגר לי כל פעם בלב ואף פעם לא היו לי חברים כי כל הזמן הייתי לבד, אף פעם לא ידעתי איך לדבר או להתנהג עם אנשים כי אני די מפחדת מהם ומהדעה שלהם ומכל מה שיש להם להגיד. לפני כמה זמן הגעתי למסקנה שאני סוציאופובית כי אפילו לשאול בקופה שאלה או לפנות למוכר זאת משימה ממש קשה בשבילי כי אני מפחדת סוג של להציק להם ולא משנה כמה יגידו לי שזאת העבודה שלהם וכו'.דבר זה הקשה אליי לדבר עם מישהו על הבעיות שלי מה שגרם למצב שלי כרגע. מצב בו אני נמצאת לפי דעתי הרבה מאוד זמן..יותר מדי.אני כל הזמן בדיכאון ולפעמים משפטים מסוימים גורמים לי לרצות לבכות.זה כמעט והפך להרגל. יש תקופות בהם אני סובלת מסיוטים בלילה וכמה פעמים חלמתי על המוות שלי..התאבדות יותר נכון.ניסיתי כמה פעמים לחלוק את זה עם בני אדם.עם מורה(יש לה תואר בפסיכולוגיה)עם חלק מהחברים אבלזהלאעזרלי(ישקצתחברים)

תשובה:
היי! את בהחלט מציפה פה הרבה קשים, ושאלות שהרבה בני נוער בני גילך מתעסקים בזה. את נמצאת בגיל שהרבה פעמים חושבים שהמבוגרים לא מבינים אותו, ואת מה שעובר עלייך אבל חשוב שתזכרי שגם הם היו בגיל הזה בדיוק כמוך, וככל הנראה גם הם נתקלו בקשיים כאלו ואחרים. מה שאני יכולה להמליץ לך זה לפנות לאחד מהגורמים הבאים- הורה (אמא או אבא), אח או אחות גדולים אם יש, ליועצת בית הספר, המחנכת שלך או כל מורה אחר שאת מרגישה בנוח לדבר איתו. חשוב שתמצאי מישהו שאת סומכת עליו ושאיתו תוכלי לפתוח את כל מה שמפריע לך. אך גם חשוב שתהיה פתוחה ומוכנה לקבל את ההעצות ואולי להיות קצת פחות "עקשנית" כמו שתיארת. אני מקווה שהדסרים יסתדרו, ותשצליחי למצוא מישהו שנוח לך לדבר איתו ולהתייעץ. את יכולה גם לבדוק אופציה ללכת לטיפול פסיכולוגי.


בן 15 שואל: #107114
רשמתי באינסטגרם זורמת תן לי הרבה שמות של בנות זורמות התחלתי לדבר עם מישהי בפרטי סיפרתי לה שאני חרמן ואני מת לשכב עם מישהי אז היא אמרה לי בדיוק ככה אני לא מכיר אותה דרך אגב ואני לא יודע מה לעשות היא אמרה לי רוצה לזיין אותי? אמרתי לה אבל איך אני ידע שזה אמיתי ולא תחסיסאפשר לדעת מה לעשות היא אמרה לי שניפגש ואחרי זה נילך לדירה שלה שהיא בכלל בת 17 אני חושב והיא אמרה שהיא בערך גרה לבד . מה לעשות איך להגיב

תשובה:
הי, יש לי תחושה שאתה יודע את התשובה לבד. זה כמובן מסוכן מאוד ללכת לבתים של אנשים שלא מכירים - אין לדעת מי יחכה לך שם. אל תכניס את עצמך לסיטואציות מסוכנות. אם אתה מעוניין להכיר בנות - אני בטוחה שיש סביבך נערות בגילך שאתה יכול להיות איתן בקשר. אין דבר כזה "בנות זורמות" - כשיש קשר ובנות מרגישות בנוח ונכון עם מישהו - אז הדברים נעשים בצורה הדדית ביחד. וכמובן שלוקח זמן והכרות להגיע לזה שהיה נוח ונעים עם מישהו - זו המשמעות של להיות בקשר. מוזמן להמשיך להתייעץ איתנו, כל טוב.


בת 11 שואלת: #98189
אני הייתי בטיול בצופים והיה מישהו מד חמוד שבהתחלה רק הכרתי את השם שלו ולאט לאט הכרנו והתחברו יותר בטיול והתחבקנו והחזקנו ידיים וכל זה ומאז לא דיברנו ונפגשו(אין לנו מספרים אחד של השני )ועכשיו שמצאתי את המספר שלו אני ממש מפחדת שהוא יסננן אותי ויתחילו לעשות עליי שיימינג ומצד שני יש מישהו שאנחנו ידידים טובים כמעט 6 שנים אבל לפעמים הוא לא מתייחס אליי ואני ממש נפגעת ולפעמים אני מרגישה בודדה ושאין לי טעם לחיים ואני בוכה כל לילה שאין לי חברים ושכולם שונאים אותי ופעם היה לי ביטחון עצמי בכמויות והיום אין לי אני עוד מעט בת 12 ואני לא מסתובבת עם בגדי ים מהבושה ואני פשוט אומללה תעזרו לי בבקשה אני מרגישה חסרת אונים

תשובה:
שלום לך, ממה שאת מספרת לנו נשמע כי את נמצאת ברגשות מעורבים בנוגע לכל מיני תחומים שונים כרגע בחייך. דבר ראשון שחשוב שתדעי הוא שזה בלבול טבעי ונורמטיבי בגילך. בגיל ההתבגרות קורים שינויים הורמונליים בגוף, התעניינות ראשונית בבני המין השני ושינויים גופניים העלולים ליצור אצלינו מבוכה ותחושת חוסר נוחות. חשוב להבין שזוהי תקופה זמנית, ולכן אייעץ לך לקבל את השינויים ולחקור אותם עם עצמך, מה את אוהבת ומה פחות. אולי כדאי לך לנסות להתייעץ עם חברות שלך שאולי חוות תחושות דומות לשלך או להתייעץ עם אמא שלך שתוכל לעזור לך בתקופה המבלבלת הזו. חשוב שתקשיבי לעצמך ולרצונות שלך גם בנוגע ללבוש שלך- אם לא נוח לך עם בגד ים את לא חייבת להסתובב איתו או שתוכלי לחפש בגד ים שיגרום לך להרגיש טוב יותר. גם בנוגע ליחסים עם בנים, תנסי להקשיב לאינטואיציה שלך. למה שבחור שהיה לך חיבור טוב איתו ירצה לעשות לך שיימינג? ואם ידיד שלך מזה 6 שנים גורם לך להיפגע אולי שווה לנסות לדבר איתו? אל תעשי דברים שמרגיש לך לא בנוח איתם, אבל כן תזכרי שגם בנים יכולים להיות נבוכים מליזום קשר או להתקשר מתוך חשש לדחייה או 'שיימינג'. המון בהצלחה!


בן 16 שואל: #88209
זה לא ממש שאלה אני פשוט רוצה לפרוק אני ממש מדוכא בזמן האחרון אני לא יודע למה פשוט כשאני חושב על דברים מסוימים אני פשוט שוקע בתוך מערבולת ונהיה עצוב, אני מרגיש כאילו כול דבר שאני עושה אני לא טוב בו... אני פשוט עייף נפשית מהכל ואין לי כוח להתמודד עם שום דבר. אני לא רוצה להתאבד אבל תמיד עוברת לי המחשבה הזאת בראש ותמיד אני חושב לעצמי שלא יהיה לי אכפת לעזוב את העולם הזה בתקופה הזאת כי אני תמיד מגיע למצבים האלה שממש מדכאים אותי וגורמים לי להרגיש בודד. אני בן 16 ואני לא סגור על הזהות המינית שלי וכבר דשתי בזה יותר מדי ואין לי כוח כל פעם שאני חושב על העתיד שלי אני נהיה עצוב שאני חושב על לעשות מעבר בחיים אני עצוב פשוט אני עייף מזה כל כך.... אני יודע שזה נשמע כאילו אני ילד קטן ומפונק אבל זה ממש מעייף אותי ואין לי כבר כוח להמשיך במחזוריות של הדיכאון הזה.

תשובה:
שלום לך יקירי, אני רואה שאתה מקפיד לכתוב לנו ושמחה לקרוא שאתה נעזר בנו. ממילותייך אני מרגישה את הכאב שלך בוקע בין המילים ואת תחושת הבדידות שקשה לך כל כך. מקריאת הפניות הקודמות שלך, אני מבינה שעברת לא מעט בשנים האחרונות ואין ספק שיש לכך השפעה משמעותית על מי שאתה כיום. אתה נשמע לי נער נבון, בעל מודעות גבוהה מאוד וכדאי לשתף בתחושות שלך את ההורים ואולי יהיה נכון לך לקבל עזרה מקצועית כדי להתמודד עם התחושות הללו. הבלבול בזהות שלך נשמע כעוד "מטלה" שמעיקה עליך וחבל שתהיה עם תחושות אלו לבד. כדאי שתפנה לגופים להט"בים של הנוער הגאה, המלווים בני נוער שנמצאים בבלבול שגם אתה מתאר. יש להם מענה טלפוני ייעוצי, מפגשים פנים מול פנים, אתר בפייסבוק וגם מייל שאליו ניתן לפנות, אתה רק צריך להושיט יד כדי לקבל עזרה. כמו כן, תוכל להגיע או להתקשר לכל אחד מסניפי "דלת פתוחה" כדי לשתף במה שאתה מרגיש ונוכל לתת לך מענה, אני מבטיחה לך. אתה מאווווד צעיר וכל החיים לפניך, מגיע לך להיות מאושר ולקום כל בוקר עם חיוך מאשר עם עצב. אל תישאר לבד- זה לא מגיע לך. אתה ממש לא ילד קטן ומפונק, אתה פשוט קורא לעזרה וחייבים להקשיב לך. מקווה שתתקשר אלינו או לכל גורם אחר שייתן לך הכוונה, ייעוץ או טיפול. מחזקת את ידך גם מבלי שמכירה אותך באופן אישי. אנחנו פה בשבילך.


בת 14 שואלת: #86234
סיגריה בשבוע זה ממש מזיק ? אני חייבת אני פשוט צריכה לדעת עם זה ממש מזיק כל פעם בשבוע לפחות

תשובה:
כאמור, כן גם אחת בשבוע זה מזיק ולא כדאי אל תזיקי לעצמך רק בגלל שאחרים מזיקים לך. שמרי על עצמך על האדם הנפלא שאת!


בת 16 שואלת: #83589
מה עליי לעשות עם הריקנות? בתקופה האחרונה אני מרגישה קצת אבודה. קשה לי מבחינה חברתית בבית ספר, יש לי כמובן את החברים שלי אבל אני ננעלת ולא מצליחה ליצור חברויות חדשות. אני מרגישה משעממת, שהדבר היחידי שיש לי לדבר עליו זה החבר. אני יודעת שהחבר כרגע הוא מאין עוגן בשבילי, אבל אני לא רוצה להתלות עליו כדבר החיובי בחיים שלי כי גם הוא יכול ללכת בכזאת קלות. אין לי את הבעיה הזאת במקומות אחרים, יש לי חברים רחוקים ממני והבעיה הזו רק בבית הספר. בנוסף לבעיה החברתית יש לי פחד עמוק מנטישה. קשה לי להכנס למערכת יחסים בגלל העובדה שהיא תגמר בצורה כואבת. אני מרגישה שהחרדה הזו שלי ביחד עם הבעיה בבית ספר משפיעה לי על היום לרעה ואשמח אם תוכלו להציע לי דרך לקחת את עצמי בידיים ולהתאפס קצת. תודה רבה על שאלות קודמות, אתם עושים עבודת קודש

תשובה:
שלום לך, את נשמעת חכמה ומודעת מאוד לעצמך וזה ראוי להערכה. המודעות לרוב מסייעת לנו אך במקרים של חרדה היא יכולה להפריע. טבעי מאוד להתעסק עם נושאים הקשורים לקבלה בגילך ולמען האמת בכל גיל. כולנו רוצים שיאהבו ולא ינטשו אותנו. ישנן מסגרות בהן אנחנו מוצאות את ״האנשים שלנו״ איתם נרגיש טוב ובטוחות ובמקומות אחרים פחות. נסי להבין מה מפריע לך להיות את ולא לפחד להיות משעממת. אולי הם משעממות אותך? את נשמעת מאוד עמוקה ולכן התעסקות כל היום בחבר, יכולה להראות קצת רדודה אך יתכן וזה המכנה המשותף שאת מוצאת עם סביבתך. אני מסכימה איתך שהחבר לא צריך להיות הדבר החיובי היחיד וממליצה לך למצוא פעילויות שאת יכולה להינות מהן מחוץ לשעות בית הספר וכך גם תוכלי לפתח תחום אחר וגם להכיר אנשים נוספים. הריקנות היא טבעית והיא תשתנה וגם תחלוף ואז שוב תחזור. היא חלק מלהיות אדם חושב. אם את מרגישה שאת לא מצליחה להתמודד עם הרגשות לבד. תשקלי לשאול את ההורים לגבי הליכה לייעוץ מקצועי. בהצלחה!