A Member Association of IPPF - International Planned Parenthood Federationדלת פתוחה - האגודה הישראלית לתכנון המשפחהדלת פתוחה - האגודה הישראלית לתכנון המשפחה

ippf@opendoor.org.ilטל:03-510-1511פקס:03-510-2589

דיכאון ומצוקה רגשית

דלת פתוחה הקרובה אליך

דיכאון ומצוקה רגשית

בת 15 שואלת: #115732
אני בת 15 ואני ילד אומנה שמור שבגיל 18 אני יכולה לחזור לגור אצל הורי הביולוגים אני הברה ניכנסת לדכאון כשאני ו"אמא" שלי רבות הרבה פעמים אני פוגעת בעצמי כדי שאני לא ירגיש את הכאב שיש לי בנפש הם המשפחה היחידה שיש לי אני לא מספרת לה כלום כי אני תמיד יודעת מה התשובות שלה אני תמיד מרגישה אשמה בכול דבר שהכול ביגללי אני לא יגיד שאני תמיד יוצאת בסדר אבל אני לא היא תמיד רוצה שאני יבקש סליחה על אך שהיא גומרת לי להתנהג הייתי צריכה לפני כמה ימים להתחיל לכחת רטלין כי יש לי בעיות קשב וריכוז ממש גדולות והיא לא רוצה לתת לי ביגלל זה אני מרגישה שאני ממש משתגעת.... אני פוחדת לבוא ולספר לה באמת מה אני מרגישה אתמול יצאתי ואמרתה לה שאני מתביישת בה כי היא יותר מידי מנסה להיכנס לחיי החברה שלי בכוח וכן אחרי כל מה שהיה לי איתה אתחלתי לעשן ולשתות אני חושבת שזה הדברים החיידים שעזרים לי וזה ממש לא נכון, לפני שלושה חודשים ילד ממש חמוד ביקש מימני חברות ואני ממש אוהבת אותו הוא הבן אדם היחידי שיודע עליי הכול אני מרגישה שהוא ממש דואג לי ושבאמת משהוא אוהב אותי אבל אני גם רוצה להרגיש מאמא שלי אהבה

תשובה:
שלום לך, אני מבינה מדברייך שקשה לך עם מערכת היחסיים עם האמא האומנה שלך, את מתארת מצבים לא פשוטים עבורך. הדבר הכי בסיסי שאני רוצים לקבל זה אהבה, ונשמע שיש פער בתקשורת בינך ובין אמא שלך שמקשה עלייך לקבל תמיכה, ושבגללה את מרגישה חסך באהבה. גיל ההתבגרות היא תקופה מסעירה, וזה מאוד נורמלי בגיל הזה לריב עם ההורים, ובכלל כשאצלך נוספת המורכבות של המשפחה הביולוגית. יכול להיות שיש לכן הרבה חילוקי דעות, אך נשמע שהיא אוהבת אותך ורוצה בטובתך. חשוב לשתף אותה בתחושות שלך ובזה שאת מרגישה שהיא שופטת אותך, ולנהל שיחה כנה לא בצעקות, או בעזרת תיווך של מבוגר אחר, כמו יועץ אן עובדת סוציאלית. זה רגיל שיש חיכוכים בין בני המשפחה, וזאת אולי תקופה שהיא פחות טובה אך זה יכול להשתנות עם הזמן. חשוב שתשתפי מישהו על הפגיעות שלך בעצמך, נשמע שהכאב מאוד גדול אבל חשוב למצוא תמיכה ולא להגיע לכזה מצב. אני מאוד ממליצה לך לדבר עם ער"ן שיכולים לעזור לך ואפשר לדבר איתם בפתיחות בנושאים שאת מתארת- הטלפון שלהם: 1201. בנוסף אני ממליצה לך להתייעץ עם יועצת בית הספר או עם איש הקשר שלך/ עובדת סוציאלית במשפחות אומנה. נשמע שהילד שאת איתו דואג לך ושאת יכולה לשתף אותו, וזה מעולה, אבל גם חשוב לקבל עזרה ממבוגר, וכן לנסות לשתף את המשפחה שלך על כל התחושות שלך. כמובן שאת גם מוזמנת להתקשר אל הדלת הפתוחה או להגיע אלינו לקבלת ייעוץ נוסף.


בת 15 שואלת: #115098
טוב ראיתי שאפשר להתייעץ פה אז ככה יש לי חבר כבר הרבה זמן בערך שנה ואנחנו לא מספרים, לי זה לא מפריע לספר שאנחנו ביחד זה הוא ,נגיד שאנחנו בבית ספר או במקום עם הרבה ילדים הוא בככל לא איתי ולא מתייחס אלי ומתי שאנחנו לבד הוא מתנהג אחרת כבר דיברתי איתו ממש רבתי איתו על זה ואמרתי לו שזה מפריע לי שאנחנו לא מספרים והוא אמר שלא אכפת לו שאני יספר אז סיפרתי ואני מרגישה עכשיו שהוא עוד יותר התרחק כאילו הוא כועס עלי שסיפרתי ונגיד שאנחנו נפגשים אז אני רוצה סתם להצטלם איתו והוא לא מוכן בגלל שאז יראו שאנחנו ביחד אני מרגישה שהוא מתבייש בי וגם כמה ילדים אומרים לי את זה ואני לא יודעת מה לעשות דיברתי איתו כבר פשוט לקחת הפסקה ??

תשובה:
שלום לך, נשמע שאת חווה חוויה ממש לא נעימה ואני שמחה שפנית אלינו. ממה שאת מתארת נראה שאת מוטרדת מכך שהחבר שלך מתבייש להגיד שאתם חברים ולהיראות איתך בציבור ואני באמת יכולה להבין מדוע זה מטריד אותך ואף מעליב אותך. עם זאת, ממה שאת מתארת לא ברור לי למה את רוצה להמשיך להישאר איתו. האם את אוהבת אותו? מתגעגעת אליו כשאתם לא ביחד? את חושבת שהקשר עושה לך טוב? אם כן, אני ממליצה שתנסי לדבר איתו על זה שוב. להסביר לו שאת נעלבת מכך שזה מצטייר כאילו הוא מתבייש בך. הייתי מנסה לברר איתו מדוע הוא לא רוצה לספר על הקשר ביניכם. יכול להיות שיש דמות מבוגרת שלא תאהב את הקשר ולכן הוא מכחיש? יש סיבות רבות שיכולות להסביר את התשובה שלו. אולם, אני עדיין מקווה שתוכלי להבחין מהי הסיבה האמיתית שהוא לא רוצה לשתף אחרים בקשר ביניכם. בכל מקרה, אם התשובה לשאלות ששאלתי היא לא, אני חושבת שאין סיבה שתישארי בתוך המקום שאת נמצאת בו. נראה שאת פגועה ומגיע לך הרבה יותר מזה - חבר שיאהב להיות איתך, לבלות איתך ולדבר עלייך עם אחרים. אם את לא מוכנה להסתרות ולסודות האלו, אין סיבה שתישארי במקום שאת מרגישה בו פגועה. שולחת לך חיבוק חזק. מוזמנת לפנות אלינו תמיד. כל טוב


בן 15 שואל: #114564
היי, אני לא יודע כבר מה לעשות. בזמן האחרון אני מרגיש שפשוט באלי לשים קץ לחיי.. אני מרגיש שהכל סוגר עליי, הלימודים,החברים והחיים בכלל כל היום בלימודים אני פשוט מרגיש לחץ ושעמום טוטאלי וכל פעם שאני חושב מתי כבר תגמר התקופה הזאת של הלימודים הרצון שלי להתאבד גובר.... בחברה שלי הכל הסתבך, כולם מסוכסכים עם כולם ואני כבר לא יודע מה לעשות עם מי להיפגש? או להסתובב בבית ספר? כלום. יש לי משפחה ממש טובה וזה כנראה הדבר היחיד שמחזיק אותי מלא לעשות את זה, אבל בקרוב הכל הולך להשתנות, האחים שלי עוזבים את הבית ואני אשאר לבד(ממש בקרוב) ואני כבר מיואש ומתוסכל ואני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי כל יום אני מרגיש שבאלי שכבר יגמר... כל יום הוא אותו דבר אותם דברים ואותם חברה ושנה הבאה הולכים לתיכון! (אני בחטיבת ביניים)ואני לא יודע איך אני אחזיק במצב הזה עוד חצי שנה🙄

תשובה:
שלום לך ראשית יפה וחשוב שאתה משתף אותנו במצוקה שאתה נמצא בה , כתבת שיש לך משפחה ממש טובה וזה מה שמחזיק אותך וזה נהדר מכיוון שחברים נכנסים לחייך ויוצאים מחייך תלוי במסגרת שאתה נמצא, אבל משפחה זה המקום היציב והחם ואם אתה מרגיש כך אני בטוחה שלא רק שהם חשובים לך ואתה לא רוצה להכאיב להם, אלא גם אתה חשוב להם והם אוהבים אותך , כאשר אנחנו מרגישים שהכל סוגר וכפי שאתה מתאר שמשעמם לך אז אנחנו מנסים לפתוח דלת שתעשה לנו טוב , ואם החברה בבית ספר לא נעימה לך אז יש אפשרויות אחרות אתה יכול להתחבר למסגרות אחרות בשעות הפנאי שמתאימות לך ולא תרגיש משועמם בהם, אינני יודעת מה תחומי העניין שלך אבל אם יש לך כאלה תפתח אותם בעזרת חוגים או מסגרות שמדברות אלייך, אתה גם יכול לשתף מישהו מהמשפחה שהוא בן גילך ויחד איתו ללכת לפעילות שתעניין את שניכם לדוגמא מכון כושר, ברגע שתהיה עסוק ותעסוק בדברים שעושים לך שמח וטוב המחשבות שדיברת עליהם יעלמו ואם לא אתה חייב לשתף מישהו במצוקה שלך בן משפחה, יועצת בבית ספר בכדי שיוכלו לעזור לך, חג האביב עכשיו הכל פורח מריח טוב הימים ארוכים בסך הכל העולם יפה תהנה ממנו , שיהיה לך חג שמח נשמח אם תחזור אלינו עם תחושות של מה קורה לך ואיך אתה מתקדם עם השינוי שתעשה בחייך חג שמח וכל טוב


בן 15 שואל: #114473
שלום, אני מרגיש שבאלי להתאבד.... הבלבול הזה הוא כבר הגיע למצב קיצון וקשה לי כבר עם זה ניסיתי בי סקסואל לא הלך... ועל להיות הומו אני בכלל לא חושב או רוצה אני לא רואה עכשיו את עצמי הומו בעתיד ואני יודע שיש שאומרים שאולי בעציד זה הסתדר ואני בסוף כן ירצה להיות כזה וזה כבר לא יפריע לי.... ושזה בסדר .. אבל לא. אני בטוח שגם בעוד 20 שנה המחשב תהיה אותה מחשבה... וכל כך באלי להיות סטרייט אבל יש משהו שעוצר אותי תמיד וזה הבלבול הבלתי נסבל הזה, מתי כבר הוא יגמר?? ולמה הוא לא נגמר כבר?? באלי להתאבד! אני כבר כיתה י עוד שנייה ואיך לעזאזל אני עדיין לא יודע את הנטייה המינית שלי??

תשובה:
שלום לך יקר, ברור לי שאתה מתייסר נורא בימים אלה. זה כל כך קשה להרגיש ככה וגם לאורך זמן, כפי שאתה מתאר. עברתי ביסודיות על כל הפניות שלך מהחודשים האחרונים ובכל השאלות ובכל התשובות חוזרים שוב ושוב אותם נושאים: מי אני? מי אהיה? למי אני נמשך? בכל התשובות שקבלת, הדגש המשותף היה על כך שכל הבלבול שאתה מרגיש הוא נורמאלי ומאפיין את גיל ההתבגרות. זה לא מנחם לחלוטין לדעת שהסבל שלנו משותף עם אחרים. אבל זה נכון. אתה לא לבד! מתבגרים רבים בכתה, בשכבה, ברחוב, בשכונה שלך חשים את אותן התחושות שלך וסובלים מבלבול וחוסר שקט לגבי מיהם. כשחושבים על זה רגע מהצד, אתה מצפה מעצמך להמון! תאר לך שבגיל 15 כל המתבגרים היו יודעים בדיוק מה הם רוצים ללמוד, יודעים בוודאות באיזה מקצוע יבחרו לעסוק, האם ירצו לגור בצפון הארץ? בדרומה? בקיבוץ? במושב? שני ילדים? חמישה? בכלל לא? הזהות המינית שלנו היא חלק אחד בלבד ממה שמגדיר אותנו כבני אדם בוגרים. כל ההחלטות האלו מתגבשות באופן ה ד ר ג ת י ולא בבת אחת, למרות שברור שאתה רוצה שתהיינה לך כבר תשובות ברורות ומייד. זו אחת הסיבות שגיל ההתבגרות לעתים כל כך מכאיב ומייסר. ברור לי שאתה נער מיוחד, רגיש ונבון. קרא שוב את כל מה שנכתב לך בעבר ועכשיו וזכור שאתה לא לבד בדרך הקשה הזו. אתה מוזמן להתקשר לקו של ער''ן לעזרה ראשונה נפשית, בכל רגע נתון: 1201 מכל טלפון. בכל מצוקה וכשאתה מרגיש שאתה בכביש ללא מוצא. גם אנחנו כאן בשבילך תמיד.


בן 13 שואל: #113898
בהמשך לשאלה #113765: ניסיתי לדבר עם ההורים שלי על נושא הסמארטפון וכמובן, כמו שידעתי שיקרה, הם לא הסכימו לדבר. דיברתי על זה עם בני דודים שלי ובת דודה שלי אמרה לי לנסות לכתוב להם פתק ולשים אותו מתחת לחריץ של החדר עבודה שלהם. בקיצור, כתבתי את המכתב, והתחננתי שידברו איתי על הנושא של הסמארטפון בלי להתעלם. אחרי דקה אמא שלי פתחה את הדלת ושאלה "למה בזבזת נייר?" היא כמובן לא הסכימה לדבר על נושא הסמארטפון.

תשובה:
שלום לך, נשמע שאתה באמת עובר חוויה לא נעימה. כל חבריך עם טלפון חכם וכך גם אחיך התאום ואתה חש, ובצדק, מחוץ לעניינים. מעבר לכך שמדובר בטלפון, ממה שאני מבינה מדברייך אתה חש שהם לא מבינים את המצוקה שההתעלמות הזאת גורמת לך. כבר ניסית לדבר איתם ונתקלת ב"טריקת דלת" מצדם ובחוסר מענה. לדעתי, שווה שתנסה להעלות את הנושא כאשר אתה מצוי לבד עם ההורה שאתה חש אליו קרוב יותר - אמא / אבא, ובזמן שאתה מרגיש שנכון לדבר איתם. אולי למשל בשעת ארוחת הצהריים כשאתם לבד או לפני שעת המקלחות (אם יש לך אחים קטנים לדוגמא). אתה יכול להתחיל את השיחה בלנסות להסביר שאתה חש שהם לא מקשיבים לך ולא מבינים אותך בהקשר של נושא הטלפון ולנסות להבין מדוע לאחיך התאום מגיע ולך לא. במידה שהשיחה הזאת לא עוזרת אני מציעה שתפנה לגורם מבוגר אחר שאתה חש אליו קרבה לקבלת תמיכה - המורה שלך? אח גדול? בן דוד גדול? דוד / דודה? היועצת בבית הספר? אם תשתף מבוגר שקרוב אליהם אולי הם יוכלו לפנות אל לבם על מנת שישכנעו אותם לשוחח איתך בנושא. בהצלחה!


בן 16 שואל: #113769
אני מקווה שתענו לי כמה שיותר מהר על השאלות שלי כי זה דחוף אני כל כך לחוץ ומפוחד.. הנגיעות של איברי המין היו בהתחלה ולא בסוף ואפילו לא קרוב לאורגזמה האורגזמה נגרמה רק לאחר כשעה שעה וחצי.. אני לחוץ כל כך כי היא בת 14 וחצי ומאחר לה כבר בחודש וחצי שמעתי שזה נורמאלי.. בכללי במחזור הקודם שהיא קיבלה היא קיבלה את המחזור לאחר כ4 וחצי חודשים.. האם אני יכול להירגע? האם יש לי ממה לדאוג? כי הסיפור הזה כבר מלחיץ אותי שבועיים שבועיים שאני לא מפסיק לחשוב על זה ולהילחץ ואני באמת שכל רגע רק חושב על זה ומשתגע מלחץ.. האם יש סיכוי להריון? למרות שהמצב הנפשי שלי לא היה הכי טוב באותו הזמן? למרות שהנגיעות היו רק בהתחלה בלי שעמד לי (רק לשתי שניות)? ובלי שהרגשתי "חרמן"? זה דחוף בבקשה תענו לי אני חייב לדעת תשובה ולהירגע חייב

תשובה:
שלום לך, אם המחזור שלה מאחר כבר בחודש וחצי היא יכולה לעשות בדיקת הריון פשוטה (ניתן לקנות אותה בכל אחת מרשתות הפארם ו/או לבוא אלינו , לסניף הקרוב אליכם, ולבצע את הבדיקה בחינם ובאנונימיות). מהסיפור שסיפרת אני מאמינה שהכל בסדר וכפי שאמרתי זה מאוד נורמלי שהוסת מעט תאחר. יחד עם זאת, נשמע שאתה נמצא במצב רגשי לא פשוט, האם יש בסביבתך אדם מבוגר שיכול לדבר איתך קצת, לסייע לך להתמודד עם כל הלחצים שיש לך בחיים? אולי יועצת בית הספר, הורים, מורה שאתה מרגיש איתה/איתו בנוח? חשוב מאוד שלא תשאר לבד עם התחושות שלך. לפעמים שיחה טובה עם אדם שאתה סומך עליו יכולה לחולל פלאים. כל טוב לך.


בת 19 שואלת: #113523
היי שלום בבית ספר עם סיעת שיתפתי את את זה וזה למורה לאימא זה לא עוזר זה ממשיך לדרדר במישהוא גם מנהלת קשוחה רעה עליי כזת היה משהוא מחריד בבית ספר אני איתי במחשבים היה משהוא ידידה מכיתה שלי אני אמרתי לה בואי לשבת לידי לא צעקתי בכלל עלייה היא היתעצבנת ואירה לי יערות כאלה מוזרות וקצת היתעצבנתי ואמרתי דיי וכזה והיא לקחה כיסא והיפילה את כיסע ויצאה הסיעת ניכנסה לשעור מחשבים במעבדה התחילה לצעוק ודיברה לא יפה והיה הפסיקה ניכנסתי לכיתה אמרתי לה את לא מדברת איתי וז התחילה לתקוף אותי לצעוק עליי לקחה לי את תיק והוציאה בחוץ בכח וצעקה גם מנהלת היתה לטובטה אמרה היא צודקת לי זה ניראה שהיא היתעצבנה וכעסה עליי משהוא כזה אני רוצה שתפלו בזה בבקשה אני לא יכולה עם זה יותר

תשובה:
הי לך, קראתי את כל שאלותיך ואני אנסה לענות לך כאן. ממה שאני מבינה מדבריך יש כמה סוגיות בבית הספר שמטרידות אותך. נשמע שהעניין העיקרי הוא התחושה שאין מי שיקשיב לך ויתמוך בך. את מתארת סיטואציות שבהן את מרגישה שלא מקשיבים לך או רואים לך, זה בטח לא פשוט להיות בתחושות האלו. האם יש מבוגר נוסף בחיים שלך שאת יכולה לחלוק איתו את התחושות שלך? האם אמא שלך נמצאת בקשר טוב איתך על מנת שתוכל לתמוך בך? חשוב מאוד שלא תשארי עם התחושות שלך לבד. כדי לעזור לך בצורה המיטבית אני מציעה לך לך להתקשר אלינו. מהסיפור שלך נשמע שיש המון פרטים ושאת זקוקה לאוזן קשבת ולעצות - אנחנו נשמח להיות פה איתך. אנא צרי איתנו קשר - 03-5101511. השיחה אנונימית, לא תצטרכי לחשוף אף מידע. כל טוב.


בת 14 שואלת: #113354
אז תחילת שנה עברתי לפנימייה וחשבתי שאני עושה את המעשה הנכון וכנראה שהבנתי שאני עשיתי טעות שהמסגרת לא מתאימה לי כי לא הקשבתי לחוקים שם מבחינת חברות היה לי שם קשה מאוד בקיצור חרא והיה לי שם מישהו שהייתי יכולה לדבר איתו על הכל וגם גיליתי השנה שאני אוהבת בנות והיתאהבתי בחברה הכי טובה שלו ויכולתי לדבר איתו על זה זאת הייתה תקופה מגעילה מאוד ואז היתאהבתי בו ואני לא בפנימייה יותר וחרא לי כי אני מגעגעת גם לילדה ובאמת שקשה לי ופשוט בא לי כבר לקפוץ מהחלון של הבית ולהיתאהבד כדי לא לחשוב על הגעגועים

תשובה:
שלום לך, ממה שאת מספרת אני מבינה שאת נמצאת בתקופה מאוד מאתגרת, עמוסה ברגשות, בלבולים. לא פשוט להיות במקום כזה. הסיפור שתארת, המעבר לפנימייה, הסוגיות החברתיות, בדיקת הזהות המינית והרגשות שחווית הם אכן חוויות מאוד מציפות והתחושה שאת מתארת מובנת מאוד. חשוב לי להגיד לך שיש תקופות כאלו בחיים ובייחוד בגיל שלך. בגיל ההתבגרות ההורמונים מתחילים לפעול. יש לזה הרבה משמעויות, כמו לדוגמא שהרגשות מאוד מתעצמות (גם אם הן טובות וגם אם לא). בגיל שלך מאוד טבעי להתבלבל ולהתנסות בזהות המינית שלך, זה לא בהכרח אומר משהו על העתיד. הרבה פעמים כשנמצאים בשיא התחושות נהיות קשות יותר ובעיקר, אולי, ההרגשה שזה לעולם לא יעבור. בנקודה הזו אני רוצה להגיד לך, שהדברים חולפים, הזמן עושה את שלו. ולכן, גם ברגעים הקשים מנשוא, צריך לנשום קצת עמוק ולהגיד לעצמך בלב ובראש -זה יעבור. אני לא בטוחה שעשית טעות עם הבחירה שלך, את זה רק העתיד יגיד. לעת עתה הייתי ממליצה לך להתמקד בהתמודדות שאת מתמודדת איתה כעת. ואם אפשר, אז לא לבד. אני ממליצה לך לשתף אדם מבוגר שקרוב אליך - הורים, מורים, יועצת, מדריכים. מישהו או מישהי שאת סומכת עליה, שתהיה שם עבורך, שתוכלי לחלוק את הרגשות שלך. את כמובן מוזמנת תמיד לפנות אלינו. אנחנו זמינות גם בטלפון. כל טוב.


בן 15 שואל: #112293
ואני כמו מטומטם חושב שאני יכול הכל ואני יכול להצליח עם בנות עלאק אני לא מקובל ואף אחד לא מכיר אותי, (מכירים טותי אבל לא אישית, אף אחד לא מכיר אותי חוץ מהשם שלי אפילו ה2 חברים האלה שיש לי ונמאס לי כבר מהחיים האלה יש כמה בנות שאני מת לשכב איתם או שיהיו ידידות שלי וכל פעם שאני מוציא מילה מהפה ליד ילדה אפילו עם לא עשיתי פאדיחה ולא כלום אני מתבייש ומרגיש מסכן אבל אני לועד אני רק מפחד רצח ומרגיש מסכן ורוצה לברוח מהסיטואציה למשל היום ישבתי ליד בת והיא דיברה איתי סתם כאילו שאני נמצא במגמת חשמל אז היא צחקה על המילה "חשמל" היא עשתה את זה כזה מצחיק והרגשתי מושפל כי היו שם עוד כמה ילדים ואני לא שיתפתי איתה יותר מדי פעולה היא רצתה שנגיד ביחד את המילה חשמל ולא רציתי כיאלו לעשות כמו שהיא עשתה והבעיה שאני כל היום אחרי שהיא הלכה ממני חשבתי רק על אולי לשלוח לה הודעה בוואצפ או באינסטגרם על היום בבוקר ולפתחאיתה קשר אבל זה רק מחשבות אני לא באמת יעשה את זה אין לי אומץ וניסיון ואני מפחד וגם אם אני יקבע להיפגש איתה אני יצא מושפל, מובך וירגיש מסכן ומכוער, נמאס לי כבר מהחיים האלה וההורים כל הזמן כועסים עלי

תשובה:
הי לך, אתה עובר תקופה מורכבת כל כך, המון מחשבות, רגשות, תחושות שהן לא פשוטות. אתה מתאר כל כך יפה את מה שאתה מרגיש וזה מראה לי כמה אתה ילד חכם ומיוחד. אתה נמצא בגיל מאוד מבלבל רצון למגע, רצון שיראו אותך. יכול להיות שאתה תופס את עצמך אחרת מאיך שאחרים מסתכלים עליך כמו אותה נערה שיכול להיות שאתה דווקא כן מצאת חן בעיניה אבל אולי אתה עסוק מדי במחשבות הקשות על עצמך ולא רואה כמה אתה אהוב. אני מניחה שזאת התחושה שאולי אתה גם מקבל מההורים שלך. אני ממש מזמינה אותך להתקשר אלינו, תאפשר לנו להיות איתך ביחד בזה, נשמח להמשיך ולהקשיב לך. אלו הטלפונים שלנו: http://www.opendoor.org.il/Reference.aspx?id=115. אנחנו פה. אני יודעת שקשה לראות את זה מהנקודה שבה אתה נמצא עכשיו אבל זה יעבור, וימים טובים יגיעו ויתנו לך נקודת מבט אחרת. אתה תגלה כמה אהוב, מיוחד ויקר אתה לעולם. אנחנו פה.


בת 14 שואלת: #112016
היי, יש לי מספר שאלות. 1) אני לא צוםה בפורנו ואני שומרת על עצמי, אבל המון בנים כל הזמן מדברים על הגוף שלי ועל כל מיני דברים שהיו רוצים לעשות איתי. אני מפחדת מהם ואני לא בעניין של קיום יחסים בגיל הזה. מה אני יכולה לעשות? 2) אני צופה בהמון סדרות ואני אוהבת לראות נשיקות וקטעים מיניים, אני מחכה לנשיקה הראשונה אבל ממה ששמעתי מחברות שלי הן סיפרו שהן התנשקו עם איזה מישהו וזה היה גרוע ושלא כדאי לי להתנשק, אני מחכה לפרטנר ואני לא רוצה להתנשק בגיל 16 בפעם הראשונה כי זה יהיה מביך. 3) המחנך שלי הראה לנו סרטון קצר ובו היה פורנו ואני לא רציתי לראות את הפורנו הזה ולא ידעתי שזה מה שיהיה בסרט, מאז אני לא יכולה להסתכל אותו הדבר על בנים ואני מפחדת מהמחנך שלי למרות שאני יודעת מה הנטיות המיניות שלו. 4) עוברים שיעורים על מגדר ואני מרגישה שמנסים להפוך אותנו לדברים שאנחנו לא , אני מרגישה כמו בכת של לסביות שמנסים להחדיר לנו לראש שלא צריך לחשוק בבנים ולא נעים לי כי אני חושקת בהם. 5) אני רוצה למצוא חבר אבל בשכבה שלי אין בנים ״לוהטים״ ואני מרגישה שלא אצליח למצוא חבר לפחות עד כיתה י, מה אני יכולה לעשות??

תשובה:
שלום לך, נשמע שהרבה מאוד מחשבות מטרידות אותך ואני שמחה שפנית אלינו. 1) מה שאת מעלה נשמע מאוד מטריד ונשמע שעוברת עלייך חוויה מאוד לא נעימה. הגוף שלך הוא שלך בלבד ולאף אחד אין זכות לגעת בו או לדבר עליו בלי רצונך. האם שיתפת מישהו בחוויה הזו? אני ממליצה לך לפנות להורים שלך או ליועצת בבית ספר או לכל דמות מבוגרת שאת רואה לנכון ואם יש משהו שחווית או שמרגיש לך לא לעניין אז לשתף. את לא צריכה לקיים לא יחסי מין ולא אף אקט מיני מכל סוג שהוא אם את לא רוצה בכך - הגוף שלך הוא רק שלך (וזה בכלל לא קשור לפורנו, לא כל בחור או בחורה שצופים בפורנו "מותר" שיגעו בהם מבלי רצונם). 2) אני מציעה לחכות בסבלנות לפרטנר שתחושי איתו מספיק בנוח בשביל להתנשק. סביר להניח שיכול להיות שהחברות שלך לא נהנו מהנשיקה כי אולי הן התנשקו מתוך לחץ חברתי להתנשק או התנשקו עם מישהו שלא גרם להן לחוש בנוח. האינטימיות וההתרגשות לפני הם סימנים טובים מכיוון שנשיקה היא טובה יותר כאשר באמת יש רצון של שני הצדדים לכך. אגב, אין גיל שיהיה בו מביך להתנשק בפעם הראשונה - זו חוויה שכל בני האדם מגיעים אליה בסופו של דבר ואין למה למהר. וגם אם זה מביך אותך, שתדעי שאף אחד לא יכול לדעת בזמן הנשיקה האם היא הראשונה שלך או לא. 3) מה שאת מתארת נשמע מאוד סוטה מהנורמה. איזה סרט המחנך הראה לכם? מה הייתה המטרה של הסרט? אם לדעתך הסרט היה לא לעניין והיה בו משהו שלא תואם את הגיל או את מטרת השיעור זה משהו שמאוד כדאי לך להעביר הלאה. האם שיתפת בכך את הורייך או מבוגר אחראי שאת מרגישה קרובה אליו? האם דיברתן על כך החברות? האם דיברתן על זה עם המחנך? חשוב להעלות את הדברים הללו. לך כתלמידה יש זכות מלאה לא לראות סרטים שאת מרגישה לא בנוח איתם והייתי מאוד ממליצה לך לדבר עם גורם מבוגר על כך ולהעביר זאת הלאה לגורמים המנהלים בבית הספר. עם זאת, חשוב שתזכרי שפורנו הוא סרט - ומה שקורה בו לא משקף את המציאות. אם אין לכך השפעות פיזיות בשטח - אין סיבה שבעקבות הסרט תפחדי מהמחנך שלך או מבנים בכללי. 4) קודם כל חשוב לי להגיד שאני מאוד מתרשמת מכך שאתם לומדים שיעורי מגדר בבית הספר. נשמע שמנסים להכניס לכם תוכן שהוא קצת אחר בבית הספר וזה משמח. עם זאת, חשוב שתדעי שמטרת שיעורי מגדר, אם אני מבינה אותה נכון, היא להציע עוד סוגים של מחשבות בנוגע למיניות, זהות מינית, מגדר, תפקידים מגדריים ועוד. זה לא אומר שמנסים לגרום לך להיות לסבית אלא פשוט שתכירי מגוון נוסף של דעות או אוכלוסיות. כמובן שאם את מרגישה שיש משהו לא מתאים בהתנהלות המורה למגדר תחושי בנוח לדבר איתה על כך ולהעלות את זה, יש לי תחושה שהיא תשמח לשמוע את דעתך והתעניינותך בנושא. 5) לחכות בסבלנות. אין גיל מאוחר מדי ללמצוא זוגיות, חכי בסבלנות והזוגיות תגיע כשתהיי בשלה אליה, וכשיהיה מישהו שהרגשות ביניכם יהיו הדדיים. בהצלחה


בת 14 שואלת: #110527
אז ככה אני לא אוהבת את החיים שלי אני מעדיפה למות אבל אני יודעת שזה יהרוס לי את המשפחה יש לי חיים לא טובים אני לא טובה בלימודים אין לי סיבה לחיות אני לא רוצה להיות מנקה או קופית בסופר התקבלתי לבית ספר שאני נמצאת בו בערעור אני בכיתה ט בבליך שזה בצפר נחשב ברמה הבעיה שאני לא ברמה של הבית ספר אני לא יודעת מה לעשות עכשיו תחילת שנה וכבר רע לי אני ממש מבואסת מזה אני גם חסרת אחריות וגם בן אדם דיכאוני אין לי סיבה לחיות כבר אין לי חבר אין לי כלום יש לי תחברות שלי ואני כן מקובלת יחסית אבל קשה לי ממש בלימודים יש לי מורה פרטית ואני לומדת ומשקיעה ואני אף פעם לא מצליחה מה אני יכולה לעשות?😭😭

תשובה:
שלום חמודה. אני מאד שמחה שפנית אלינו. טוב לשתף בתחושות ובמחשבות המעיקות. את מתארת מצב מאד לא נעים, אך זה מאד טבעי ונורמלי להרגיש ככה לפעמים. הרבה בנות, וגם בנים, מרגישים ככה, ובמיוחד בגיל ההתבגרות. זו תקופה שבה הגוף מתפתח ועובר שינויים רבים, האישיות שלנו מתחזקת, ויחד עם זה מופעלים עלינו הרבה לחצים שונים כמו להצליח בלימודים, להיות מקובלת, להשקיע... את כותבת שאת לא רוצה להיות מנקה או קופאית בסופר, וזה בסדר גמור, אבל מי אמר שאם לא תקבלי ציונים טובים עכשיו אז אלה יהיו האופציות היחידות שלך? את נשמעת כמו נערה מאד נבונה. אני בטוחה שיש לך הרבה כישרונות ויכולות שאולי לא באים כרגע לביטוי אבל שנמצאים בתוכך. את לומדת עם מורה פרטית ובכל זאת לא מצליחה? בכל המקצועות? ודאי יש מקצועות שאת יותר אוהבת ויכולה להצליח בהם. נסי לחפש מה מעניין אותך. מה עושה לך טוב. אולי מוסיקה? אולי אומנות? אולי ספורט? יש לך משפחה שאת אוהבת. האם את יכולה לשתף אותם בכל מה שאת מרגישה? בכל מקרה, תזכרי שבגיל ההתבגרות כולנו עוברים תקופות כאלה אבל אז מגיעות גם תקופות נהדרות כשפתאום יש חוויות נעימות ודברים שכיף לעשות. אני מזמינה אותך להמשיך לפנות כאן אלינו, את יכולה גם להתקשר, או לבוא אלינו לסניף הקרוב לביתך, ונשמח מאד לעזור. בנוסף, ישנו הקו של ער"ן, מחייגים 1201, הפועל 24 שעות גם בשבת ובחג במקרה שתרגישי שאת חייבת לדבר עם מישהו מקצועי על מחשבות והרגשות שמעסיקות אותך, על קשרים עם חברים או משפחה, על בית הספר,על מצוקות רגשיות, בעיות בתחום המיניות, בעיות חברתיות וכל נושא אחר.להתראות!


בת 15 שואלת: #110307
עכשיו אני בכיתה ט,שנה שעברה הייתי בכיתה אחרת הרגשתי פתוחה ומשוחררת והיו לי די הרבה חברות,שאני בקשר טוב איתן,אבל השנה עירבבו בין הכיתות ואמנם יש איתי כמה מהחברות שלי ואני נפגשת עם אלה שלא בהפסקה,אבל מאז אני מרגישה שהכל השתנה,חברה טובה שלי גם עזבה לבית ספר אחר ואני מרגישה די בודדה ועצובה מאז שהיא הלכה. לא רציתי לקום מהמיטה כדי ללכת לבית הספר,לא נהנתי,נהייתי שקטה יותר ולא הערתי הערות מיותרות,יש יותר מידי שינויים בחיים שלי,אני יודעת שאומרים ששינויים זה טוב אבל אני מרגישה נורא. ואז התחלתי לשאול את עצמי שאלות כמו:למה אנחנו כאן,למה יש עולם בכלל ולשם מה אנחנו חיים בכלל,השאלות האלה מעסיקות אותי כל הזמן וגרמו לי להיות פחות אופטימית אבל עדיין אין לי תשובה לאף אחד מהשאלות,אני מרגישה שכשאני לא בכיתה לא שמים לב.אין לי מושג מה לעשות עם זה אני מנסה להסתגל לשינויים אבל אני מוצאת את עצמי כמעט כל ערב מאזינה למוסיקה עצובה ובוכה, אפילו לא יודעת למה. לא יודעת מה לעשות עם עצמי

תשובה:
שלום לך, אני מניחה שהתחושות שאת מתארת לא פשוטות עבורך ואני מאוד שמחה שראית לנכון לפנות אלינו ולא להשאר עם זה לבד. תחושות כאלו מגיעות הרבה פעמים בגיל שלך בגלל עניינים חברתיים, שינויים , דברים שקורים בבית הספר, מילים שאנשים אמרו לך ועוד. אני חושבת שאם פנית אלינו זה בעיקר בגלל שאת לא רוצה להשאר יותר במקום שבו את נמצאת. האם את יכולה לשתף את ההורים שלך או מבוגר אחר הקרוב אליך בתחושות שלך? האם יש באפשרותך לשוחח עם יועצת בית הספר או עם מחנכת הכיתה? לפעמים, יש תחושה שאף אחד לא רואה אותנו וכל מה שצריך זה שיחה אחת עם מבוגר שאת סומכת עליו שיראה אותך ויקשיב לך. חשוב מאוד שלא תשארי לבד עם התחושות שלך. את מוזמנת להתקשר אלינו - 03-510-1511. שולחת לך חיבוק וירטואלי. בהצלחה.


בת 13 שואלת: #109165
הזמן עובר לי כל כך מהר כך הזמן, לא רק בחופש. כל יום אני מרגישה שאני קמה ואז ישר הולכת לישון, בלי לעשות כלום, למרות שאני עושה הרבה. בחופש אני לא רק משחקת ורואה טלוויזיה, אלה לומדת, מנגנת, ועושה ספורט, אז למה אני מרגישה ככה?.. אני פוחדת לגדול ורוצה להישאר ילדה לתמיד. אני פוחדת שהזמן יעבור יותר מדי מהר.. זה מרגיש לי באמת כאילו רק אתמול עליתי לז׳ (אני עולה לט׳) וכאילו השנה פשוט עברה כל כך מהר. וזה לא עוזר שעברתי הרבה מקומות ובתים; כל מקום מרגיש לי כמו חיים שונים. אני מאוד פוחדת לגדול.... למה אני מרגישה ככה ומה אפשר לעשות כדי שאני לא ירגיש ככה יותר?... תודה רבה...

תשובה:
שלום לך! את מתארת תחושות שמאוד תואמות את הגיל שלך. ההתפתחות, הגדילה, ההתבגרות - כל אלו וגם מה שקורה בתוך הגוף שלך משפיעים מאוד על המחשבות והתחושות שלך. אני מבינה שאת מפחדת לגדול ואני מציעה לך, ביחד עם הפחד והחששות, לנשום עמוק. אם יש יום שמרגיש לך קשה ומורכב יותר - תדאגי לסיים אותו מהר, ללכת לישון ודברים נראים אחרת למחרת. ואם יש לך יום טוב -תתמלאי מהאנרגיות ומהטוב שהוא מביא לך. יש גם יתרונות לזמן שעובר, דברים נראים אחרת כשמסתכלים אחורה. זה טוב מאוד שאת פונה אלינו ולא נשארת עם המחשבות והשאלות לבד. אני מציעה לך גם לשוחח על כל המחשבות שלך עם ההורים שלך או עם מבוגר משמעותי שנמצא בחיים שלך. בהצלחה.


בת 15 שואלת: #108783
להמשך השאלה שלי...אני רוצה לבקש עזרה כי המצב שלי ממש לא מסדר אותי ואני לא רוצה להיות כזאת.אני רוצה להנות מהחיים ולא להיות בפראנויה מכל בן אדם שנכנס לחיים שלי שהוא לא באמת אוהב אותי כמו שאני או שהוא לא באמת מקבל אותי כמו שאני כי יש אנשים שכן באים אליי וכן אומרים שאוהבים אותי ואני רוצה להאמין להם..אני גם רוצה לאהוב אותם ולבטוח בהם ולא לברוח מהם מהתחושה שאני כלואה ומהתחושה שאני צריכה להיות לבד...אני לא אוכל להסביר במספר שורות את כל הקשיים שעברו עליי שגרמו לי להיות בדיכאון לתקופה מאוד ארוכה של מספר שנים ועד עכשיו אבל אני גם לא מרגישה צורך כי ניסיתי לפנות לעזרה אבל זה לא עוזר לי.אני מאוד עקשנית ולא משנה כמה משכנעים או מסבירים לי אני לא מצליחה. אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כי כל מה שאני מנסה לעשות פשוט כושל בגלל שאני פשוט טובעת במחשבות הרעות שלי ובסיוטים שלי ואפילו הגעתי למצב שחתכתי ורידים..אולם לא עם משהו חד אבל עדיין גרמתי לעצמי לכאב פיזי ואני מפחדת שאותו כלי יהפוך למשהו חד יותר...מה אני יכולה לעשות? לאן כדאי לפנות?

תשובה:
היי! את בהחלט מציפה פה הרבה קשים, ושאלות שהרבה בני נוער בני גילך מתעסקים בזה. את נמצאת בגיל שהרבה פעמים חושבים שהמבוגרים לא מבינים אותו, ואת מה שעובר עלייך אבל חשוב שתזכרי שגם הם היו בגיל הזה בדיוק כמוך, וככל הנראה גם הם נתקלו בקשיים כאלו ואחרים. מה שאני יכולה להמליץ לך זה לפנות לאחד מהגורמים הבאים- הורה (אמא או אבא), אח או אחות גדולים אם יש, ליועצת בית הספר, המחנכת שלך או כל מורה אחר שאת מרגישה בנוח לדבר איתו. חשוב שתמצאי מישהו שאת סומכת עליו ושאיתו תוכלי לפתוח את כל מה שמפריע לך. אך גם חשוב שתהיה פתוחה ומוכנה לקבל את ההעצות ואולי להיות קצת פחות "עקשנית" כמו שתיארת. אני מקווה שהדסרים יסתדרו, ותשצליחי למצוא מישהו שנוח לך לדבר איתו ולהתייעץ. את יכולה גם לבדוק אופציה ללכת לטיפול פסיכולוגי.


בת 15 שואלת: #108782
שלום!לפני שאני "אשפוך" את כל מה שנאגר לי בלב אני רוצה לבקש סליחה אם בשלב מסוים איבדתם אותי או לא הבנתם.אני לא ממש יודעת איך לבטא את מה שאני מרגישה כרגע ובכלליות.אני סבלתי מהרבה מאוד בעיות במשפחה, בחברה, בבית הספר וגם מבעיות עם הבריאות..כל דבר ודבר שקרה נאגר לי כל פעם בלב ואף פעם לא היו לי חברים כי כל הזמן הייתי לבד, אף פעם לא ידעתי איך לדבר או להתנהג עם אנשים כי אני די מפחדת מהם ומהדעה שלהם ומכל מה שיש להם להגיד. לפני כמה זמן הגעתי למסקנה שאני סוציאופובית כי אפילו לשאול בקופה שאלה או לפנות למוכר זאת משימה ממש קשה בשבילי כי אני מפחדת סוג של להציק להם ולא משנה כמה יגידו לי שזאת העבודה שלהם וכו'.דבר זה הקשה אליי לדבר עם מישהו על הבעיות שלי מה שגרם למצב שלי כרגע. מצב בו אני נמצאת לפי דעתי הרבה מאוד זמן..יותר מדי.אני כל הזמן בדיכאון ולפעמים משפטים מסוימים גורמים לי לרצות לבכות.זה כמעט והפך להרגל. יש תקופות בהם אני סובלת מסיוטים בלילה וכמה פעמים חלמתי על המוות שלי..התאבדות יותר נכון.ניסיתי כמה פעמים לחלוק את זה עם בני אדם.עם מורה(יש לה תואר בפסיכולוגיה)עם חלק מהחברים אבלזהלאעזרלי(ישקצתחברים)

תשובה:
היי! את בהחלט מציפה פה הרבה קשים, ושאלות שהרבה בני נוער בני גילך מתעסקים בזה. את נמצאת בגיל שהרבה פעמים חושבים שהמבוגרים לא מבינים אותו, ואת מה שעובר עלייך אבל חשוב שתזכרי שגם הם היו בגיל הזה בדיוק כמוך, וככל הנראה גם הם נתקלו בקשיים כאלו ואחרים. מה שאני יכולה להמליץ לך זה לפנות לאחד מהגורמים הבאים- הורה (אמא או אבא), אח או אחות גדולים אם יש, ליועצת בית הספר, המחנכת שלך או כל מורה אחר שאת מרגישה בנוח לדבר איתו. חשוב שתמצאי מישהו שאת סומכת עליו ושאיתו תוכלי לפתוח את כל מה שמפריע לך. אך גם חשוב שתהיה פתוחה ומוכנה לקבל את ההעצות ואולי להיות קצת פחות "עקשנית" כמו שתיארת. אני מקווה שהדסרים יסתדרו, ותשצליחי למצוא מישהו שנוח לך לדבר איתו ולהתייעץ. את יכולה גם לבדוק אופציה ללכת לטיפול פסיכולוגי.


בת 15 שואלת: #108776
שלום, קראתי שבעיות נפשיות וחרדה משפיעות על ירידה/עלייה במשקל ואינסומניה(הפרעות שינה/שינת יתר). אני הרבה בדיכאון, תקופה ארוכה מאוד(בעיקר רק בלילות). וגם חוסר שינה, פיזית לא באלי לישון ואז כשכן ואני עייפה, לוקח לי שעתיים לפחות להרדם בגלל מחשבות שמשתלטות עלי ואני כל הזמן בטוחה שדווקא בגלל שאני לא נרדמת אני חושבת. גם כשאני אוכלת תקופה זמנית, יחסית הרבה לתמיד, אני לא משמינה(רק מתנפחת הבטן ואין כרס גם). ואני מתאכזבת מעצמי שסתם התאמצתי... אם אני אוכלת זה או בכוח או כשאני רעבה(שזה נדיר מאוד). השאלה היא, האם הדיכאון באמת מה שגורם לחוסר שינה וחוסר תיאבון?? הדגש על התיאבון. ואולי הוא לא קשור לתיאבון אלא פשוט מונע להשמין או מרזה? איפושהו זה הרי כן משפיע, השאלה היא עד כמה.

תשובה:
שלום לך, אני רוצה קודם כל לחזק אותך על שפנית אלינו. זה לא פשוט לבקש עזרה כשיש אישזהוא קושי. דכיאון אכן יכול להשפיע על תאבון וחוסר שינה אבל אני לא יכולה להגיד לך אם בהכרח יש קשר או עד כמה זה קשור זה לזה. האם שיתפת מישהו בסביבתך על תחושותייך? האם ההורים יודעים מה עובר עליך? אולי כדאי שתבואי אלינו ונראה איך אנחנו יכולות לעזור לך למצוא פתרון לתחושות שלך, בין אם זה על ידי הפניה לטיפול כלשהוא או עזרה בלשתף את ההורים. אין סיבה שתישארי עם התחושות האלה לבד. יש דרכים להקל על ההרגשה שלך. אנחנו כאן לכל מה שתרצי. חיבוק


בת 15 שואלת: #107798
היי שלום זאת שוב אני .. אנחנו משפחה ששומרת שבת לא חרדית מסורתית ואבא שלי נפטר לפני שנה ושלוש חודשים ותמיד השבת אצלנו תמיד הייתה כל כך כיפית הייתי מחכה שהיא תגיע ומאז שאבא שלי נפטר אז תמיד יש לי אצלי בשבת דודים חברות אז ככה אני לא מרגישה לבד . אבל שבת שעברה אף אחד לא בא היינו לבד והיה לי ממש קשה לא הפסקתי לבכות בלילה הרגשתי בדידות בכיתי המון . ומחר שוב שבת ונראלי שאף אחד לא מתכוון להגיע מחר ורציתי לדעת מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש תבדידות הזאת

תשובה:
שלום לך, מצטערת שלא יכולנו לענות לך לפני השבת. אני מקווה שהשבת עברה טוב עם או בלי אורחים. אחרי אובדן של בן משפחה קרוב קשה לפעמים לחזור לשגרה, ואירועים משמחים הופכים לעצובים בגלל ההרגשה שהוא חסר בהם. מה שאת מתארת זה תחושות טבעיות של געגוע לאבא שנפטר. אני משתתפת בצערך ומקווה שלא תצטרכי לחוות חוויה כזו שוב. לפעמים עוזר לדבר על זה עם חברה טובה או אפילו עם בני המשפחה שכן נמצאים בבית בשבת, אני בטוחה שהקושי מופיע אצל כולם בצורה כזו או אחרת גם אם נראה לך לפעמים שלא. תנסי לשתף מישהו קרוב בחוויות האלו, זה מאוד עוזר לפרוק ולשחרר את הקושי והעצב מול מישהו אהוב. אפשר לנסות ליצור מסורת משפחתית חדשה בשבת כדי להכניס לה משמעות, ושלא תרגישו רק את החוסר. את יכולה גם לנסות לעשות איזשהו פרויקט אישי לזיכרון של אבא כמו גמ"ח או כל פרויקט אחר, כך לפעמים הזיכרון מעלה גם חיוך ואופטימיות ולא רק עצב - כמובן שתמיד יהיה עצב מאובדן של אדם קרוב. אני מזמינה אותך במידת הצורך לפנות לער"ן אם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו - http://www.eran.org.il/ ואת יכולה לפנות גם לעמותת אד"ל - עמותה של משפחות שעוזרת למשפחות אחרות שחוו אובדן http://www.adele.org.il/ בשתי העמותות האלו יש אנשי מקצוע שיכולים לסייע בתמיכה נפשית ובהתמודדות עם אובדן ושכול. אני מקווה שהשבתות הבאות יהיו טובות יותר ושתצליחי ליהנות בעתיד שוב מהשבת עם המשפחה והחברים.


בת 13 שואלת: #107792
אני שונאת להיות בת.. זה גורם לי לרצות למות... לא רק שיש לנו את הדברים הביאולוגים הקשים (מחזור, לידה...), גם בהרבה מדינות ודתות מחשיבים אותנו לפחות מבנים (למוסלמיות אסור לנהוג, להצביע,.... ובארצות הברית עד לפני 70 שנה בערך היה אסור לנשים להצביע... לא משלמים לנו כמו שלבנים.. ועוד.. והכול רק בגלל חלקי הגוף שלנו) גם מצפים ממנו רק להישאר בבית, להיות יפות, לבשל ולנקות. זה ממש מעצבן אותי. מה כדי לי לעשות?... אני לא רוצה להיות בת אבל להחליף חלקי גוף יהיה אפילו יותר נורא...

תשובה:
שלום לך, את נשמעת נערה מאוד חכמה ומודעת למה שקורה סביבך בחברה. אכן בחברה שלנו יש פערים בין גברים לנשים, בעיקר בציפיות השונות של החברה מגברים ונשים. הרבה נשים מנהיגות ומובילות עזרו לנו להגיע היום למצב יותר טוב בו אנחנו יכולות להצביע בבחירות ולהיות בתפקידים ציבוריים, אך עדיין יש לנשים קושי להגיע להרבה תפקידים שנחשבים "גבריים".יש אוכלוסיות בהן יש פערים גדולים יותר בין גברים לנשים, אך גם שם הרבה פעמים חל שיפור בתהליך איטי. חשוב שתדעי שיש הרבה נשים ונערות וגם גברים שמאמינים בשוויון בין המינים ובפמיניזם ולא כל העולם רע וקשה כמו שלפעמים נראה לנו. אני ממליצה לך להיכנס לקבוצות שונות או לקרוא באינטרנט על נשים חזקות ועל פמיניזם ובכך ללמוד גם על היכולת שלנו לשנות ולהיאבק על מה שחשוב לנו. לפעמים ההרגשה הזו שקשה לנו גורמת לנו לרצות להיות מישהו אחר. התחושות שלך הן טבעיות ונראה שבאמת יש לך קושי בנושא. יכול להיות גם שאת מרגישה שאת לא רוצה להיות בת בגלל סיבות אחרות, פנימיות, שנוגעות להרגשה שלך עם הגוף שלך ולהתאמה בין הגוף שלך למה שאת מרגישה. אני ממליצה לך ללמוד עוד את הנושא ולתת לעצמך זמן לחשוב על ההרגשות האלו. את מוזמנת להתקשר אלינו בהמשך כדי להמשיך לדבר בשיחה יותר מעמיקה בה נוכל לתת לך מענה יותר מקיף, או אפילו להגיע אלינו לאחד הסניפים שקרובים לביתך. אם את מרגישה במצוקה נפשית, את יכולה להתקשר לער"ן - לחייג ל- 1201 כדי לשוחח עם מישהו על התחושות האלו. אני מקווה שתמצאי את המקום שנוח לך וטוב לך בו, ותזכרי שלמרות שלפעמים קשה לחיות בחברה שלנו, יש גם הרבה דברים טובים ואנשים טובים. את מאוד חכמה, ונראה שחקרת את הנושא ויש לך דעה מאוד מורכבת עליו. זה מראה שאת בעצמך חזקה ויכולה להוביל שינוי. אני מאחלת לך המון בהצלחה,


בת 19 שואלת: #107462
עברתי הפלה בכדורים לפני כשמונה חודשים. ההפלה עברה מעולה ואחרי כשבועיים לאחר מכן הגעתי לביקורת ולא נישאר שום שאריות. הייתי צריכה ללכת לביקורת נוספת אחרי כמה שבועות, דיברתי עם דלת פתוחה שסיעו לנו בכל התהליך אבל אני לא מרגישה בנוח עם הרופא נשים שיש לדלת פתוחה שהייתי צריכה לעשות אצלו את הבדיקה שהכל בסדר אז לא הלכתי . עבר שמונה חודשים מאז ואני מרגישה שכל הגוף שלי התשנה יש לי כאבי מחוזר כל הזמן חלשים .אני פוחדת שמשהו לא בסדר בגוף שלי ושקרה משהו והכי מפחיד שאני לא יוכל להיכנס להריון. אני רוצה להיכנס להריון כדי לדעת שאני יכולה שוב . אני רוצה לדעת אם יש אפשריות שאני לא יוכל להיכנס או שהכאבים זה משהו שמופיע אחרי הפלה ואם הכל בסדר . ביגלל כל המקרה הזה כל החודשים שאני עם חבר שלי כל חודש מחדש אני בסרטים ששוב פעם אני בהריון אז כל חודש בדיקה מחדש ולגלות שזה שלילי זה משהו מאוד מפחיד שאולי אין יותר הזדמנויות אבל משמח שזה לא קרה שוב. אני כבר לא יודעת אם מי לדבר ואיפה לבדוק זה פשוט משהו שאני לא מצליחה להתמודד איתו לבד לא מבחינת מה שעברתי ולא מביחנת החוסר הבנה והפחד עם מה שקורה כרגע בגוף שלי. אשמח לעזרה.

תשובה:
הי, נשמע שאת מתמודדת עם הרבה דברים מורכבים, וזה מאוד הגיוני שתצרכי תמיכה בהתמודדות הזו. לגבי החולשה מאז ההפלה בכדורים - אני יכולה לספר לך ששמעתי על כמה נשים שדיווחו על תחושות דומות לשלך, וגם שינוי במצב הרוח תקופה ארוכה לאחר מכן. אין שום סיכוי שהיכולת שלך להיכנס להריון נפגעה - את ממש לא צריכה לדאוג לגבי זה. לגבי הדאגה והחשש כל חודש לגבי הריון - אתם משתמשים באמצעי מניעה? אין שום סיבה שתהיי כל חודש בלחץ בגלל זה. אני מאוד אשמח אם תצרי קשר עם אחד המרכזים של דלת פתוחה שקרוב אלייך ותגיעי לפגישה עם יועצת בשעות הפעילות: http://www.opendoor.org.il/Reference.aspx?id=115 כל טוב יקירה :)


בן 17 שואל: #106527
אהלן, ישלי כמה שאלות מאוד חשובות צריך עזרה. 1. אני מטר שבעים וחצי וזה ממש לא נעים לי כי אני מרגיש נמוך לידי כול החברים שלי, שאני מתחיל עם בנות זה הורס לי מאוד וזה פוגע לי בבטחון העצמי אני גם מרגיש שאני מבורך כי הורי הם מאוד נמוכים. אבא 1.64 ואמא 1.48, יש סיכוי שאגבהה עוד כמה סנטימרים? 2. אני הייתי בזוגיות כמה פעמים בחיי, אך שאני מתחיל עם מישהי אני פשוט מגיע הביתה ורוצה סקס עם אותה אחת ומאונן עליה. הרצון הזה לסקס מונע ממני להגיע לזוגיות לטווח ארוך. אני עדיין בתול, השאלה כאן היא מה לעשות האם לנסות ולעשות סקס כי אני ממש רוצה את זה או פשוט לא כי אם אני יעשה סקס זה ירגיע אותי מבחינה מינית שאני יתחיל עם בחורות או רק יעורר? 3. אם כול זה שאני חושב שאני בחור מיוחד מכיוון שבגיל שלי הרוב יוצאים נהנים משתוללים ואני חושב על העתיד שלי - לומד על נשים,כסף,לימודים,פיתוח גוף ואני אדם לרוב דיכאוני עם חרדות, ישלי בשנה האחרונה המון מחשבות על מוות ופשוט אני מפחד שאני יעשה משהו מפגר, יש קול בראש שלי שמחרפן אותי בלי סיבה באמת. אני מתחיל תהליך ריפוי, אני מאוד סובל זה הגיוני בשלב הזה של החיים?זהגנטייכול להיות?

תשובה:
שלום לך, 1. כמו כל איבר בגוף גם הגובה של כל אחד ואחת מאיתנו שונה, והגובה שלך בהחלט נמצא בטווח הנורמאלי. יתכן שתגבה עוד בשנים הקרובות עד שתשלים את תהליך ההתפתחות הגופנית שלך, אבל המרכיב הגנטי הוא משמעותי מאד ואם שני ההורים שלך נמוכים יחסית ככל הנראה זה יהיה גם הגובה שלך. אני מבין שהיית רוצה להיות גבוה יותר, אבל מקווה שעם הזמן שאחרי תקופת השינויים הגופניים תרגיש בנוח עם הגובה שלך. 2. סקס וזוגיות הם בהחלט שני דברים שונים. בגיל שלך טבעי מאד שאתה חושב על סקס ורוצה להתנסות. הרבה אנשים רוצים שהפעם הראשונה תהיה משמעותית ומיוחדת, ולכן מחכים עד שימצאו את בת הזוג המתאימה לכך. ברור שבשביל זוגיות צריך להשקיע יותר, וכדי למצוא מישהי שתוכל להתרגש איתה באמת מהפעם הראשונה תצטרך כנראה להתאמץ. מצד שני, זה בטוח יהפוך את החוויה המינית שלך לעוצמתית ולמשמעותית יותר. 3. טוב לשמוע שאתה משקיע בעצמך ומפתח תחומים חשובים כמו לימודים ופרנסה. זה מראה שאתה אדם בוגר ואחראי. כמובן, שבזמן הזה של גיל ההתבגרות כדאי שגם תהנה, תפתח קשרים חברתיים (וגם רומנטיים) ותהיה רגוע ובטוח בעצמך. אם אתה חש דכאון וחרדה כדאי שתדבר על זה עם אדם מבוגר שאתה סומך עליו או גורם מקצועי כלשהו. כתבת שאתה בתהליך ריפוי, עם מי? אם לא נוח לך לדבר על הרגעים הקשים עם אחד ההורים אתה יכול להתייעץ בנושא הזה גם היועצת/המורה שלך בבית הספר וגם עם רופא/ת המשפחה שלך. בכל מקרה אם יש לך שאלות נוספות אתה מוזמן גם לפנות אלינו טלפונית. מקווה שעזרתי ושעניתי על מה שהטריד אותך, כל טוב!


בת 16 שואלת: #103584
היי,אני מרגישה בן אדם דיכאוני שאין לי על מה לדבר עם אנשים .אני לא יודעת אם זה בגלל זה אני נכנסת לדיכאון או שלא קשור אבל אני תמיד עצובה ובוכה בלי סיבה חשבתי לבקש מההורים פסיכולוג אבל אני מתביישת לדבר איתם על מה שעובר אליי . בנוסף אח שלי יצא מארון לפני חודש וזה גרם לי לממש בלבול בזהות המינית שלי אני כבר לא יודעת מה לעשות .

תשובה:
שלום לך, את מתארת חוויה של מצבי רוח משתנים שבהחלט יכולים ליצור תחושת בלבול ודיכאון.. קודם כל אני רוצה לשתף אותך שתחושות כאלה רוב האנשים חווים בשלב כזה או אחר של חייהם וזה מאפיין מאוד את בני גילך בחטיבה ותיכון. בנוסף, אני חושבת שאין סיבה להתבייש בזה, ועצם המודעות שלך למצב בו את נמצאת והיוזמה שלך לפנות לפסיכולוג היא מבורכת ולא מובנת מאליה! מה את חושבת שהורייך יגיבו אם תפני אליהם בנוגע לזה? בנוגע לאחיך, יציאה מהארון יכולה לעלות מחשבות ותהיות בהרבה כיוונים אצל כל הקרובים אליו, זה טבעי ומובן.. אני מציעה לך כרגע לא להצהיר הצהרות על עצמך, את נמצאת בתקופה בחיים בה את אמורה לבחון את עצמך, ריגשית, גופנית, מינית ובאופן כללי בכל התחומים. דילמות ותהיות הן דבר נפלא והזדמנות עבורך להכיר את עצמך טוב יותר. תנצלי את זה והכי חשוב שתדעי לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך כמו שאת. אם יש לך שאלות ספציפיות על זהות מינית את מוזמנת לפנות לייעוץ כזה- איג"י- 0547866773 האגודה לנוער גאה- 035252896 בהצלחה :)


בת 18 שואלת: #89014
שלום. אחותי מתה לפני חודש ויום..זה עדיין כואב לי מאוווד כי אחותי הותקפה מינית שהייתה קטנה בפעם הראשונה שהעא ביפרה לי תמכתי והכל אבל אחרי שהתרכלתי לזה חזרתי לעצמי ורבתי איתה והכל למרות שהיא הייתה פגיעה ולפני המוןת שלה לא דיברתי איתה שבועיים ואז היא מתה לי וזה היה הריב הכי מגעיל שלנו אי פעם שבועיים אחרי היא התאבדה ולפני שהיא יצאה מהדלת היא ואחי הקטם רבו והוא ירק עלייה וראיתי בעיניים שלה שהיא נפגעה ובמקום לעזור אפילו שמחתי קצת וחשבתי לעצמי מגיע לה ואז המא הלכה לים וככה זה נגמר..אבל אני מרגישה שאני מתגברת לאט לאט למרות שיש רגעים שזה פשוט מציף אותי ואני מרגישה אבודה אבל כשאני יחסית בסדר כמו עכשיו אני מרגישה שבאלי לנסות דברים נגיד בא לי לנסות סמים או שאני עוברת בכביש אני לא מחכה שהמכו נית תעצור זה כאילו אני חושבת אם זה ידרוס אותי שידרוס כאילו בא לי לסכן את עצמי ממש זה נותן לי הרכשה טובה איכשהו אני חא יודעת אייך להסביר כאילו בא לי להכאיב לעצמי ולפגוע כי זה פשוט עושה לי טוב באלי סמים באלי לסכן את עצמי באלי דברים כאלה שאני יודעת שהם לא טובים אבל באלי פשוטט ממש

תשובה:
שלום לך יקרה! מצטערת מאוד לשמוע על מותה של אחותך. לא פשוט לאבד אחות והעובדה שרבתן בוודאי ממלאת אותך ברגשות אשם. חשוב לי ראשית לומר לך שאת לא אשמה בבחירתה של אחותך. אחים רבים כל הזמן ומתנהגים בצורה לא נעימה אחד לשניה, ככה זה בכל הבתים והמשפחות. גם אם התייחסת אליה לא יפה, זה לא אומר שיש לך חלק בבחירה שלה. התאבדות היא פתרון סופי לבעיה זמנית ואני מאוד מצטערת שכך היא בחרה. להזיק לעצמך לא יחזיר אותה בחזרה ולא מגיע לך להפגע מעבר למה שאת פגועה היום. את בתהליך אבל טבעי, לא קל לאבד אדם קרוב ובטח לא אחות. אני ממליצה לך לפנות לקבל עזרה מתאימה- טיפול פסיכולוגי או שיחות קבועות עם יועצת בית הספר, אל תשארי עם התחושות לבד. נסי לשתף את ההורים שלך וגם את אח שלך בתחושות וברגשות שלך. סמים או כל פגיעה אחרת בעצמך רק יחמירו את המצב ולא יסייעו לך בכלום, בבקשה תדאגי לעצמך וטפלי בעצמך בתקופה בה את רק מתחילה לעכל את האובדן. בהצלחה יקרה!


בן 16 שואל: #88209
זה לא ממש שאלה אני פשוט רוצה לפרוק אני ממש מדוכא בזמן האחרון אני לא יודע למה פשוט כשאני חושב על דברים מסוימים אני פשוט שוקע בתוך מערבולת ונהיה עצוב, אני מרגיש כאילו כול דבר שאני עושה אני לא טוב בו... אני פשוט עייף נפשית מהכל ואין לי כוח להתמודד עם שום דבר. אני לא רוצה להתאבד אבל תמיד עוברת לי המחשבה הזאת בראש ותמיד אני חושב לעצמי שלא יהיה לי אכפת לעזוב את העולם הזה בתקופה הזאת כי אני תמיד מגיע למצבים האלה שממש מדכאים אותי וגורמים לי להרגיש בודד. אני בן 16 ואני לא סגור על הזהות המינית שלי וכבר דשתי בזה יותר מדי ואין לי כוח כל פעם שאני חושב על העתיד שלי אני נהיה עצוב שאני חושב על לעשות מעבר בחיים אני עצוב פשוט אני עייף מזה כל כך.... אני יודע שזה נשמע כאילו אני ילד קטן ומפונק אבל זה ממש מעייף אותי ואין לי כבר כוח להמשיך במחזוריות של הדיכאון הזה.

תשובה:
שלום לך יקירי, אני רואה שאתה מקפיד לכתוב לנו ושמחה לקרוא שאתה נעזר בנו. ממילותייך אני מרגישה את הכאב שלך בוקע בין המילים ואת תחושת הבדידות שקשה לך כל כך. מקריאת הפניות הקודמות שלך, אני מבינה שעברת לא מעט בשנים האחרונות ואין ספק שיש לכך השפעה משמעותית על מי שאתה כיום. אתה נשמע לי נער נבון, בעל מודעות גבוהה מאוד וכדאי לשתף בתחושות שלך את ההורים ואולי יהיה נכון לך לקבל עזרה מקצועית כדי להתמודד עם התחושות הללו. הבלבול בזהות שלך נשמע כעוד "מטלה" שמעיקה עליך וחבל שתהיה עם תחושות אלו לבד. כדאי שתפנה לגופים להט"בים של הנוער הגאה, המלווים בני נוער שנמצאים בבלבול שגם אתה מתאר. יש להם מענה טלפוני ייעוצי, מפגשים פנים מול פנים, אתר בפייסבוק וגם מייל שאליו ניתן לפנות, אתה רק צריך להושיט יד כדי לקבל עזרה. כמו כן, תוכל להגיע או להתקשר לכל אחד מסניפי "דלת פתוחה" כדי לשתף במה שאתה מרגיש ונוכל לתת לך מענה, אני מבטיחה לך. אתה מאווווד צעיר וכל החיים לפניך, מגיע לך להיות מאושר ולקום כל בוקר עם חיוך מאשר עם עצב. אל תישאר לבד- זה לא מגיע לך. אתה ממש לא ילד קטן ומפונק, אתה פשוט קורא לעזרה וחייבים להקשיב לך. מקווה שתתקשר אלינו או לכל גורם אחר שייתן לך הכוונה, ייעוץ או טיפול. מחזקת את ידך גם מבלי שמכירה אותך באופן אישי. אנחנו פה בשבילך.


בת 19 שואלת: #87458
הי.. ככ תודה.. לצערי לא אוכל... זה יחייב שיח בבית על כך ואני לא מסכימה בשום אופן. בזמנו.. דיברתי בביס עם היועצת אבל.. גם לה לא אוכל לכתוב כי ארגיש נטל. העניין הוא שאני במלכוד אני לא יכולה להגיד לאף אחד. כתבתי כאן כדי לפרוק... ידעתי שלא תוכלי למצוא פתרון רלוונטי עקב מה שרשמתי למעלה תודה..

תשובה:
שלום לך שוב וסליחה על העיכוב במענה, את לא נטל. לא עלינו ולא על יועצת בית הספר הקודמת שלך. אני מבינה שאת במצוקה ושאת מבקשת וזקוקה לעזרה. כפי שכתבנו לך, הייעוץ באינטרנט הוא מוגבל ולכן ההמלצה שלנו היא מצוא מישהו/י תומכ/ת בסביבתך כדי שתוכלי לשתף ולקבל עזרה. את יכולה לפנות למלווה שלך בשירות הלאומי אבל את גם יכולה לפנות לטיפול פרטי או לטיפול דרך קופת חולים. יכול להיות שתגלי שזה יעזור לך. אולי תשקלי גם להתחיל ליטול תרופות שמקלות במצבי דכאון ומצבי רוח ירודים. גם את זה תוכלי לעשות דרך קופת חולים. מה את אומרת? איך זה נשמע לך? כל טוב


בת 14 שואלת: #86234
סיגריה בשבוע זה ממש מזיק ? אני חייבת אני פשוט צריכה לדעת עם זה ממש מזיק כל פעם בשבוע לפחות

תשובה:
כאמור, כן גם אחת בשבוע זה מזיק ולא כדאי אל תזיקי לעצמך רק בגלל שאחרים מזיקים לך. שמרי על עצמך על האדם הנפלא שאת!


בת 13 שואלת: #84982
היי אני בת 13 ואני תמיד בדיכאון אפילו אם לא קרה לי כלום אני לא יודעת מה קורה לי ואני תמיד בוכה אפילו לפעמים מכלום ואז אני מתחילה לצרף לזה כל מיני דברים רעים עליי אני לא יודעת למה אני ככה

תשובה:
שלום לך, מצבי רוח בגיל ההתבגרות הם נורמלים מאוד. את מספרת משהו נוסף - שאת אומרת לעצמך דברים רעים עליך. אז קודם כל אני ממליצה לך להפיסק להגיד דברים רעים. תתחילי להגיד דברים טובים! תחזקי את עצמך ואל תפגעי בעצמך. נסי זאת וכתבי לי איך הולך לך. כמובן שאני תמיד ממליצה לשתף את ההורים. בהצלחה!


בת 16 שואלת: #84192
היי, אשמח לענות על תשובתך לשאלתי הקודמת. לא, לא מתעללים בי. הייתי אצל הפסיכולוגית במשך כשלושה חודשים- אחת לשבוע. לא הרגשתי הקלה לאחר הטיפול והעדפתי לעזוב (אחרי מריבות עם אמא שלי). יש לי נטייה לקום ולעזוב כשקשה ושאני לא מרוצה. אני לא נמצאת בביה"ס כבר חודש וחצי והמחנכת מעורבת וגם היועצת השכבתית. אבל אני לא באמת רוצה לדבר עם היועצת כי בפעם הראשונה שסיפרתי לה שיש לי הפרעת אכילה אז היא לא באמת הבינה מהזה והתגובה שלה הייתה מוזרה בעיניי אז אין לי הגשה נוחה איתה, שתיהן באו לבית שלי לברר מתי אחזור לביה"ס. אני מתביישת וכל הרופאים והטיפולים שאני עוברת מתישים אותי והמצב אכזרי אלי.

תשובה:
שלום לך, אני מבינה מאוד למה את מתכוונת. לא תמיד החיבור בטיפול הוא מיידי, במיוחד כשאת מרגישה ממש רע וקשה להוציא את זה מול עוד אדם. המצב לא אכזר אליך, אלא הפרעת האכילה והרצון להיות מאוד רזה, למרות שכרגע את לא רואה את זה כי את עמוק בפנים, יש לך את הבחירה לאהוב את עצמך ולהגיד דברים חיובים על העולם, במנטרות בדיוק כפי שאת אומרת לעצמך ההפך. זו העבודה שצריכה להעשות בחדר הטיפול וזה מה שיכול לעזור לך - לזרוק את כל המחשבות שלא מסייעות ולא עוזרות להרגשה שלך ולהחליף אותן במחשבות חיוביות יותר (אך גם מציאותיות) במקרים של הפרעת אכילה, שאגב נפוצה מאוד היום, הטיפול הכי יעיל הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי. האם זהו סוג הטיפול שלך? נסי לשתף פעולה עם אמא ועם המטפלת, אני בטוחה שהן רוצות בטובתך רק לא יודעות איך לעשות את זה. מאחלת לך טוב ובהצלחה!


בן 15 שואל: #83884
אני לא הכי יודע מה נכנסתי לפה בכלל. ידידה שלי המליצה לי על זה. פשוט... לא יודע אני מרגיש כל הזמן את ההרגשה הזאת ש... כאילו כל מי שסביבי לא באמת רוצה אותי לידו, ושאני לא רצוי בשום מקום. וכאילו גם כל הזמן אני מרגיש חרא, ומפגר ומטומטם ודפוק ושכאילו רק לי אין מזל בחיים ושלכולם יש חיים מושלמים ושרק לי אין ושאני היחיד שסובל, ובזמן האחרון נחשפתי לידידה שלי שגם חשבה להתאבד ושהיא חותכת ורידים וכאילו דווקא בגלל שהיא ממש חשובה לי אז אני עוד יותר בבאסה כי היא לא בא לי שיקרה לה משהו וזה רק מכניס אותי עוד יותר למצב חרא ולתסכול שהחיים דפוקים והכל. ובסך הכל מה שרציתי לשאול זה כאילו אם יש למישהו רעיון איך לעבור את התקופה הזאת? ואם לא אז מה הדרך המהירה ביותר לצאת מזה?

תשובה:
שלום לך, מה שאתה מתאר מאוד מאפיין את הגיל שלך. הכול מבלבל ולא ברור. הרצון שיואהבו ויקבלו אותנו קיים בכל גיל וחשוב כמעט לכל האנשים. אתה נורמלי וטבעי. תראה, לשבת עם הידידה ולדבר כל הזמן על כמה לא טוב, לא יוביל את שניכם לשום מקום. ההרגשה הרעה היא מידבקת. באמת. יש דבר כזה במוח שלנו שקוראים לו ׳ נוירוני מראה׳ שגורם לנו להזדהות עם תחושת דיכאון. לכן, המלצה ראשונה, נסו לדבר על דברים יותר שמחים ולעשות פעילויות כייף. חפש לעצמך דברים שאתה נהנה לעשות, צא לעשות ספורט- גם יחזק את גופך וגם מתכון מצויין למצב רוח טוב בגלל הורמונים שמופרשים בזמן פעילות. אתה נשמע כמו ילד שרוצה לעזור לעצמו, תתחיל ליצור סביבה יותר שמחה ולעשות דברים שכיפים ונעימים . בהצלחה!


בת 16 שואלת: #83868
היי. אני בת 16 בכיתה י'. לאחרונה לפני שלושה שבועות אני וחבר שלי ניפרדנו אחרי שהיינו ביחד 9 חודשים.אני אהבתי אותו מאוד ואני עדיין אוהבת. לאחר שניפרדנו ניכנסתי לדיכאון קשה- לא אכלתי והייתי בדאון ממש. בנוסף לכך יש לי המון לחץ מהלימודים. בשבוע האחרון ניכנסתי ממש לדיכאון ויש לי נטיות אובדניות ואני חותכת. אני מרגישה שאני איבדתי את השמחת חיים שלי והחברים שלי אינם יודעים כיצד לעזור לי ואיני רוצה לספר להוריי על המצב בו אני נמצאת. מישהו יכול לנסות לייעץ לי כיצד לצאת ממצב זה?

תשובה:
שלום לך יקירה, אני מבינה את ההרגשה שלך. פרידה מחבר היא דבר לא קל, במיוחד ממישהו שאוהבים. ספרים, סרטים ושירים רבים נכתבו ובוימו על אהבה ופרידה כואבת. כולנו חווים או חווינו אחת כזו, לפחות פעם אחת בחיים וחלקנו הרבה יותר. שמחה מאוד שפנית אלינו לעזרה כי זה אומר שאת יודעת שאפשר להרגיש אחרת ושיש לך תקווה שיהיה טוב יותר ואכן כך יהיה!!! נשמח מאוד לסייע לך. תבואי אלינו, תשבי עם אשת מקצוע מתאימה איתה תוכלי לשוחח ואותה לשתף. היא תייעץ לך בשיחה כיצד לשפר את ההרגשה ולצאת מתחושת הדיכאון. אני מבינה שאת לא רוצה לשתף את ההורים ומציעה לך לחשוב בשנית. גם אם את לא רגילה לשוחח איתם על נושאים כגון זה, יכול להיות שזה הזמן להתחיל. ההורים שלך ידאגו לך ויהיו לצידך. את לא חייבת לשתף בהכול אלא יכולה לבקש שימצאו לך יועצת או פסיכולוגית איתה תוכלי לדבר עד שיעבור המשבר. יש לנו רגעי משבר בחיים ולהזיק לעצמך זה אף פעם לא הפתרון. אלא לחבק את עצמך ולנסות ליצור מצבים בהם נעים לך ומקל עליך ואני רואה שהתחלת לעשות זאת בפנייתך אלינו. אני מציעה לך כבר היום להגיע לדלת פתוחה תל אביב, היום יום ראשון הסניף פתוח מהשעה 15:00. נכיר ונשמע אותך, נעניק כתף וגם טישו אם צריך (-: כל תחושה, הכי גרועה שיש לך היא בת חלוף. אובדנות היא פתרון קבוע לבעיה זמנית. את לא נשמעת לי כמישהי שרוצה לסיים את חייה אבל כן נשמעת כמישהי שרוצה וצריכה עזרה ומעוניינת לשפר את ההרגשה שלה. את יכולה גם להתקשר לפני, לבחירתך. בואי היום, מחכות לך!


בת 14 שואלת: #83653
היי... אני כל הזמן מוצאת את עצמי בוכה ונשברת ומרגישה עצובה...אני לא יודעת כבר מה לעשות.. ניסיתי לדבר על זה עם חברים ונורא קשה לי להפתח עלייהם.רק למישהו אחד אני יכולה הכי להפתח אבל הוא לא תמיד זמין ואם כן זה רק דרך הוואטסאפ...נורא קשה לי ככה...אני כבר לא רואה את עצמי שמחה ומאושרת כמו שהייתי וגם עם כן זה לזמן ממש קצר ואז אני חוזר להיות במצב שהייתי...קשה לי להיות ככה מאוד קשה וזה ממש נמאס לי...אני שומעת שירים שאני אוהבת אבל אז יוצא לי לחשוב על דברים וזה נהיה לפעמים גרוע יותר...כדי להעביר את כל זה פגעתי בעצמי כי חשבתי שזו הדרך היחידה שאוכל להעביר אתזה אבל הפסקתי כי הבנתי שזה לא יעזור לי וזה רק פוגע בי וגם כי הבטחתי שאני לא יעשה אתזה יותר.. מה אני יכולה לעשות כדי לא לחזור למצב כזה?

תשובה:
שלום לך, אני מבינה שקשה לך להתמודד עם עצב. הרבה פעמים לשתף אחרים בדיוק כפי ששיתפת אותי כאן, עוזר להרגשה. כולנו עצובות לפעמים אך בגיל ההתבגרות זה מרגיש מאוד חזק ומבלבל. אני ממליצה לך למצוא חברים שקרובים אליך ושאת יכולה לסמוך עליהם ולנסות ולשתף. כמו כן, נסי להעסיק את עצמך ולמצוא דברים שאת אוהבת לעשות- כמו חוגים, פעילויות נוער, מועדוני נוער, תנועת נוער או כל דבר אחר שיכול לעניין אותך. עיסוק עם עצב לא מעביר אותו אלא רק גורם לנו לשקוע. במיוחד כשהמצב לא לגמרי ברור לנו. אם את מרגישה שאת לא מסוגלת להתמודד לבד או שניסית לאורך זמן את הדברים שהצעתי לך ולא הרגשת שיפור, ממליצה לך לפנות לטיפול בו תוכלי לשבת עם אשת מקצוע ולנסות להבין יחד איתה איך אפשר לשפר את ההרגשה שלך. שמחה לשמוע שהבנת שנזק עצמי לא מועיל. אהבה עצמית כן! אם תשקיעי בלאהוב את עצמך אני בטוחה שתרגישי הרבה יותר טוב. בהצלחה!


בת 18 שואלת: #83445
אין מצב שאני אבקש מישהו מקצועי.. זה לא מתאים עכשיו ולא אפשרי, אולי רק כשאתגייס אז אדבר עם הקבן. אין איזושהי דרך שאןכל לטפל בזה לבד? מהדיכאון כן יצאתי לבד.. אני יןדעת ממה אני נכנסת לבאסה הזאת וממה ההתקפי חרדה שלי, אין דרך לטפל בהם בצורה ספציפית?

תשובה:
שלום לך, יש הרבה ספרים לעזרה עצמית שעוסקים בחרדה. את יכולה לחפש בנט או להיכנס לחנות ספרים, לעיין ולראות אם מתאים לך. את בהחלט יכולה לטפל בעצמך פשוט עם איש מקצוע מתאים זה הרבה יותר קל ויכול להיות גם יעיל יותר. לכל אדם מתאים משהו אחר. תנסי ותבדקי מה מתאים לך. בהצלחה!


בת 18 שואלת: #83371
נכון שיצאתי מהדיכאון והכל אבל עדיין יש לי את הירידות האלה וזה הורג אותי, כל התחושות של פעם חוזרות לי ואני מרגישה לבד ושאף אחד לא אוהב ושלאף אחד לא אכפת מימני.. זה יעלם מתישהו? ולפעמים יש לי התקפי חרדה.. יש איזושהי דרך להיפטר מהם?

תשובה:
שלום לך, נשמע שאת חכמה מאוד ומודעת לרגשותיך. אני ממליצה לך לפנות לאיש מקצוע מתאים. מאמינה מאוד שטיפול נכון יכול לסייע לך וללמד אותך איך להכיל את מגוון הרגשות שאת מרגישה. הרי לא יכול להיות שלאף אחד לא אכפת ממך. אני בטוחה שאת יכולה למצוא לפחות שני אנשים. המחשבות הקיצוניות מובילות אותך לתחושות לא טובות. לגבי התקפי חרדה, יש טיפול לכך ואת לא צריכה לסבול. ממליצה לך בחום לשתף את אמא או אבא ולמצוא מטפל (פסיכולוגית או עובדת סוציאלית) שמטפלים בשיטה קוגניטבית התנהגותית. הטיפול עובד על צורת החשיבה שלנו והקשר שלה לאיך אנחנו מרגישות ומוכח כמוצלח מאוד בטיפול בחרדות. בהצלחה!