A Member Association of IPPF - International Planned Parenthood Federationדלת פתוחה - האגודה הישראלית לתכנון המשפחהדלת פתוחה - האגודה הישראלית לתכנון המשפחה

ippf@opendoor.org.ilטל:03-510-1511פקס:03-510-2589

דיכאון ומצוקה רגשית

דלת פתוחה הקרובה אליך

דיכאון ומצוקה רגשית

בת 15 שואלת: #108783
להמשך השאלה שלי...אני רוצה לבקש עזרה כי המצב שלי ממש לא מסדר אותי ואני לא רוצה להיות כזאת.אני רוצה להנות מהחיים ולא להיות בפראנויה מכל בן אדם שנכנס לחיים שלי שהוא לא באמת אוהב אותי כמו שאני או שהוא לא באמת מקבל אותי כמו שאני כי יש אנשים שכן באים אליי וכן אומרים שאוהבים אותי ואני רוצה להאמין להם..אני גם רוצה לאהוב אותם ולבטוח בהם ולא לברוח מהם מהתחושה שאני כלואה ומהתחושה שאני צריכה להיות לבד...אני לא אוכל להסביר במספר שורות את כל הקשיים שעברו עליי שגרמו לי להיות בדיכאון לתקופה מאוד ארוכה של מספר שנים ועד עכשיו אבל אני גם לא מרגישה צורך כי ניסיתי לפנות לעזרה אבל זה לא עוזר לי.אני מאוד עקשנית ולא משנה כמה משכנעים או מסבירים לי אני לא מצליחה. אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כי כל מה שאני מנסה לעשות פשוט כושל בגלל שאני פשוט טובעת במחשבות הרעות שלי ובסיוטים שלי ואפילו הגעתי למצב שחתכתי ורידים..אולם לא עם משהו חד אבל עדיין גרמתי לעצמי לכאב פיזי ואני מפחדת שאותו כלי יהפוך למשהו חד יותר...מה אני יכולה לעשות? לאן כדאי לפנות?

תשובה:
היי! את בהחלט מציפה פה הרבה קשים, ושאלות שהרבה בני נוער בני גילך מתעסקים בזה. את נמצאת בגיל שהרבה פעמים חושבים שהמבוגרים לא מבינים אותו, ואת מה שעובר עלייך אבל חשוב שתזכרי שגם הם היו בגיל הזה בדיוק כמוך, וככל הנראה גם הם נתקלו בקשיים כאלו ואחרים. מה שאני יכולה להמליץ לך זה לפנות לאחד מהגורמים הבאים- הורה (אמא או אבא), אח או אחות גדולים אם יש, ליועצת בית הספר, המחנכת שלך או כל מורה אחר שאת מרגישה בנוח לדבר איתו. חשוב שתמצאי מישהו שאת סומכת עליו ושאיתו תוכלי לפתוח את כל מה שמפריע לך. אך גם חשוב שתהיה פתוחה ומוכנה לקבל את ההעצות ואולי להיות קצת פחות "עקשנית" כמו שתיארת. אני מקווה שהדסרים יסתדרו, ותשצליחי למצוא מישהו שנוח לך לדבר איתו ולהתייעץ. את יכולה גם לבדוק אופציה ללכת לטיפול פסיכולוגי.


בת 15 שואלת: #108782
שלום!לפני שאני "אשפוך" את כל מה שנאגר לי בלב אני רוצה לבקש סליחה אם בשלב מסוים איבדתם אותי או לא הבנתם.אני לא ממש יודעת איך לבטא את מה שאני מרגישה כרגע ובכלליות.אני סבלתי מהרבה מאוד בעיות במשפחה, בחברה, בבית הספר וגם מבעיות עם הבריאות..כל דבר ודבר שקרה נאגר לי כל פעם בלב ואף פעם לא היו לי חברים כי כל הזמן הייתי לבד, אף פעם לא ידעתי איך לדבר או להתנהג עם אנשים כי אני די מפחדת מהם ומהדעה שלהם ומכל מה שיש להם להגיד. לפני כמה זמן הגעתי למסקנה שאני סוציאופובית כי אפילו לשאול בקופה שאלה או לפנות למוכר זאת משימה ממש קשה בשבילי כי אני מפחדת סוג של להציק להם ולא משנה כמה יגידו לי שזאת העבודה שלהם וכו'.דבר זה הקשה אליי לדבר עם מישהו על הבעיות שלי מה שגרם למצב שלי כרגע. מצב בו אני נמצאת לפי דעתי הרבה מאוד זמן..יותר מדי.אני כל הזמן בדיכאון ולפעמים משפטים מסוימים גורמים לי לרצות לבכות.זה כמעט והפך להרגל. יש תקופות בהם אני סובלת מסיוטים בלילה וכמה פעמים חלמתי על המוות שלי..התאבדות יותר נכון.ניסיתי כמה פעמים לחלוק את זה עם בני אדם.עם מורה(יש לה תואר בפסיכולוגיה)עם חלק מהחברים אבלזהלאעזרלי(ישקצתחברים)

תשובה:
היי! את בהחלט מציפה פה הרבה קשים, ושאלות שהרבה בני נוער בני גילך מתעסקים בזה. את נמצאת בגיל שהרבה פעמים חושבים שהמבוגרים לא מבינים אותו, ואת מה שעובר עלייך אבל חשוב שתזכרי שגם הם היו בגיל הזה בדיוק כמוך, וככל הנראה גם הם נתקלו בקשיים כאלו ואחרים. מה שאני יכולה להמליץ לך זה לפנות לאחד מהגורמים הבאים- הורה (אמא או אבא), אח או אחות גדולים אם יש, ליועצת בית הספר, המחנכת שלך או כל מורה אחר שאת מרגישה בנוח לדבר איתו. חשוב שתמצאי מישהו שאת סומכת עליו ושאיתו תוכלי לפתוח את כל מה שמפריע לך. אך גם חשוב שתהיה פתוחה ומוכנה לקבל את ההעצות ואולי להיות קצת פחות "עקשנית" כמו שתיארת. אני מקווה שהדסרים יסתדרו, ותשצליחי למצוא מישהו שנוח לך לדבר איתו ולהתייעץ. את יכולה גם לבדוק אופציה ללכת לטיפול פסיכולוגי.


בת 15 שואלת: #108776
שלום, קראתי שבעיות נפשיות וחרדה משפיעות על ירידה/עלייה במשקל ואינסומניה(הפרעות שינה/שינת יתר). אני הרבה בדיכאון, תקופה ארוכה מאוד(בעיקר רק בלילות). וגם חוסר שינה, פיזית לא באלי לישון ואז כשכן ואני עייפה, לוקח לי שעתיים לפחות להרדם בגלל מחשבות שמשתלטות עלי ואני כל הזמן בטוחה שדווקא בגלל שאני לא נרדמת אני חושבת. גם כשאני אוכלת תקופה זמנית, יחסית הרבה לתמיד, אני לא משמינה(רק מתנפחת הבטן ואין כרס גם). ואני מתאכזבת מעצמי שסתם התאמצתי... אם אני אוכלת זה או בכוח או כשאני רעבה(שזה נדיר מאוד). השאלה היא, האם הדיכאון באמת מה שגורם לחוסר שינה וחוסר תיאבון?? הדגש על התיאבון. ואולי הוא לא קשור לתיאבון אלא פשוט מונע להשמין או מרזה? איפושהו זה הרי כן משפיע, השאלה היא עד כמה.

תשובה:
שלום לך, אני רוצה קודם כל לחזק אותך על שפנית אלינו. זה לא פשוט לבקש עזרה כשיש אישזהוא קושי. דכיאון אכן יכול להשפיע על תאבון וחוסר שינה אבל אני לא יכולה להגיד לך אם בהכרח יש קשר או עד כמה זה קשור זה לזה. האם שיתפת מישהו בסביבתך על תחושותייך? האם ההורים יודעים מה עובר עליך? אולי כדאי שתבואי אלינו ונראה איך אנחנו יכולות לעזור לך למצוא פתרון לתחושות שלך, בין אם זה על ידי הפניה לטיפול כלשהוא או עזרה בלשתף את ההורים. אין סיבה שתישארי עם התחושות האלה לבד. יש דרכים להקל על ההרגשה שלך. אנחנו כאן לכל מה שתרצי. חיבוק


בת 15 שואלת: #107798
היי שלום זאת שוב אני .. אנחנו משפחה ששומרת שבת לא חרדית מסורתית ואבא שלי נפטר לפני שנה ושלוש חודשים ותמיד השבת אצלנו תמיד הייתה כל כך כיפית הייתי מחכה שהיא תגיע ומאז שאבא שלי נפטר אז תמיד יש לי אצלי בשבת דודים חברות אז ככה אני לא מרגישה לבד . אבל שבת שעברה אף אחד לא בא היינו לבד והיה לי ממש קשה לא הפסקתי לבכות בלילה הרגשתי בדידות בכיתי המון . ומחר שוב שבת ונראלי שאף אחד לא מתכוון להגיע מחר ורציתי לדעת מה אני יכולה לעשות כדי לא להרגיש תבדידות הזאת

תשובה:
שלום לך, מצטערת שלא יכולנו לענות לך לפני השבת. אני מקווה שהשבת עברה טוב עם או בלי אורחים. אחרי אובדן של בן משפחה קרוב קשה לפעמים לחזור לשגרה, ואירועים משמחים הופכים לעצובים בגלל ההרגשה שהוא חסר בהם. מה שאת מתארת זה תחושות טבעיות של געגוע לאבא שנפטר. אני משתתפת בצערך ומקווה שלא תצטרכי לחוות חוויה כזו שוב. לפעמים עוזר לדבר על זה עם חברה טובה או אפילו עם בני המשפחה שכן נמצאים בבית בשבת, אני בטוחה שהקושי מופיע אצל כולם בצורה כזו או אחרת גם אם נראה לך לפעמים שלא. תנסי לשתף מישהו קרוב בחוויות האלו, זה מאוד עוזר לפרוק ולשחרר את הקושי והעצב מול מישהו אהוב. אפשר לנסות ליצור מסורת משפחתית חדשה בשבת כדי להכניס לה משמעות, ושלא תרגישו רק את החוסר. את יכולה גם לנסות לעשות איזשהו פרויקט אישי לזיכרון של אבא כמו גמ"ח או כל פרויקט אחר, כך לפעמים הזיכרון מעלה גם חיוך ואופטימיות ולא רק עצב - כמובן שתמיד יהיה עצב מאובדן של אדם קרוב. אני מזמינה אותך במידת הצורך לפנות לער"ן אם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו - http://www.eran.org.il/ ואת יכולה לפנות גם לעמותת אד"ל - עמותה של משפחות שעוזרת למשפחות אחרות שחוו אובדן http://www.adele.org.il/ בשתי העמותות האלו יש אנשי מקצוע שיכולים לסייע בתמיכה נפשית ובהתמודדות עם אובדן ושכול. אני מקווה שהשבתות הבאות יהיו טובות יותר ושתצליחי ליהנות בעתיד שוב מהשבת עם המשפחה והחברים.


בת 13 שואלת: #107792
אני שונאת להיות בת.. זה גורם לי לרצות למות... לא רק שיש לנו את הדברים הביאולוגים הקשים (מחזור, לידה...), גם בהרבה מדינות ודתות מחשיבים אותנו לפחות מבנים (למוסלמיות אסור לנהוג, להצביע,.... ובארצות הברית עד לפני 70 שנה בערך היה אסור לנשים להצביע... לא משלמים לנו כמו שלבנים.. ועוד.. והכול רק בגלל חלקי הגוף שלנו) גם מצפים ממנו רק להישאר בבית, להיות יפות, לבשל ולנקות. זה ממש מעצבן אותי. מה כדי לי לעשות?... אני לא רוצה להיות בת אבל להחליף חלקי גוף יהיה אפילו יותר נורא...

תשובה:
שלום לך, את נשמעת נערה מאוד חכמה ומודעת למה שקורה סביבך בחברה. אכן בחברה שלנו יש פערים בין גברים לנשים, בעיקר בציפיות השונות של החברה מגברים ונשים. הרבה נשים מנהיגות ומובילות עזרו לנו להגיע היום למצב יותר טוב בו אנחנו יכולות להצביע בבחירות ולהיות בתפקידים ציבוריים, אך עדיין יש לנשים קושי להגיע להרבה תפקידים שנחשבים "גבריים".יש אוכלוסיות בהן יש פערים גדולים יותר בין גברים לנשים, אך גם שם הרבה פעמים חל שיפור בתהליך איטי. חשוב שתדעי שיש הרבה נשים ונערות וגם גברים שמאמינים בשוויון בין המינים ובפמיניזם ולא כל העולם רע וקשה כמו שלפעמים נראה לנו. אני ממליצה לך להיכנס לקבוצות שונות או לקרוא באינטרנט על נשים חזקות ועל פמיניזם ובכך ללמוד גם על היכולת שלנו לשנות ולהיאבק על מה שחשוב לנו. לפעמים ההרגשה הזו שקשה לנו גורמת לנו לרצות להיות מישהו אחר. התחושות שלך הן טבעיות ונראה שבאמת יש לך קושי בנושא. יכול להיות גם שאת מרגישה שאת לא רוצה להיות בת בגלל סיבות אחרות, פנימיות, שנוגעות להרגשה שלך עם הגוף שלך ולהתאמה בין הגוף שלך למה שאת מרגישה. אני ממליצה לך ללמוד עוד את הנושא ולתת לעצמך זמן לחשוב על ההרגשות האלו. את מוזמנת להתקשר אלינו בהמשך כדי להמשיך לדבר בשיחה יותר מעמיקה בה נוכל לתת לך מענה יותר מקיף, או אפילו להגיע אלינו לאחד הסניפים שקרובים לביתך. אם את מרגישה במצוקה נפשית, את יכולה להתקשר לער"ן - לחייג ל- 1201 כדי לשוחח עם מישהו על התחושות האלו. אני מקווה שתמצאי את המקום שנוח לך וטוב לך בו, ותזכרי שלמרות שלפעמים קשה לחיות בחברה שלנו, יש גם הרבה דברים טובים ואנשים טובים. את מאוד חכמה, ונראה שחקרת את הנושא ויש לך דעה מאוד מורכבת עליו. זה מראה שאת בעצמך חזקה ויכולה להוביל שינוי. אני מאחלת לך המון בהצלחה,


בת 19 שואלת: #107462
עברתי הפלה בכדורים לפני כשמונה חודשים. ההפלה עברה מעולה ואחרי כשבועיים לאחר מכן הגעתי לביקורת ולא נישאר שום שאריות. הייתי צריכה ללכת לביקורת נוספת אחרי כמה שבועות, דיברתי עם דלת פתוחה שסיעו לנו בכל התהליך אבל אני לא מרגישה בנוח עם הרופא נשים שיש לדלת פתוחה שהייתי צריכה לעשות אצלו את הבדיקה שהכל בסדר אז לא הלכתי . עבר שמונה חודשים מאז ואני מרגישה שכל הגוף שלי התשנה יש לי כאבי מחוזר כל הזמן חלשים .אני פוחדת שמשהו לא בסדר בגוף שלי ושקרה משהו והכי מפחיד שאני לא יוכל להיכנס להריון. אני רוצה להיכנס להריון כדי לדעת שאני יכולה שוב . אני רוצה לדעת אם יש אפשריות שאני לא יוכל להיכנס או שהכאבים זה משהו שמופיע אחרי הפלה ואם הכל בסדר . ביגלל כל המקרה הזה כל החודשים שאני עם חבר שלי כל חודש מחדש אני בסרטים ששוב פעם אני בהריון אז כל חודש בדיקה מחדש ולגלות שזה שלילי זה משהו מאוד מפחיד שאולי אין יותר הזדמנויות אבל משמח שזה לא קרה שוב. אני כבר לא יודעת אם מי לדבר ואיפה לבדוק זה פשוט משהו שאני לא מצליחה להתמודד איתו לבד לא מבחינת מה שעברתי ולא מביחנת החוסר הבנה והפחד עם מה שקורה כרגע בגוף שלי. אשמח לעזרה.

תשובה:
הי, נשמע שאת מתמודדת עם הרבה דברים מורכבים, וזה מאוד הגיוני שתצרכי תמיכה בהתמודדות הזו. לגבי החולשה מאז ההפלה בכדורים - אני יכולה לספר לך ששמעתי על כמה נשים שדיווחו על תחושות דומות לשלך, וגם שינוי במצב הרוח תקופה ארוכה לאחר מכן. אין שום סיכוי שהיכולת שלך להיכנס להריון נפגעה - את ממש לא צריכה לדאוג לגבי זה. לגבי הדאגה והחשש כל חודש לגבי הריון - אתם משתמשים באמצעי מניעה? אין שום סיבה שתהיי כל חודש בלחץ בגלל זה. אני מאוד אשמח אם תצרי קשר עם אחד המרכזים של דלת פתוחה שקרוב אלייך ותגיעי לפגישה עם יועצת בשעות הפעילות: http://www.opendoor.org.il/Reference.aspx?id=115 כל טוב יקירה :)


בן 17 שואל: #106527
אהלן, ישלי כמה שאלות מאוד חשובות צריך עזרה. 1. אני מטר שבעים וחצי וזה ממש לא נעים לי כי אני מרגיש נמוך לידי כול החברים שלי, שאני מתחיל עם בנות זה הורס לי מאוד וזה פוגע לי בבטחון העצמי אני גם מרגיש שאני מבורך כי הורי הם מאוד נמוכים. אבא 1.64 ואמא 1.48, יש סיכוי שאגבהה עוד כמה סנטימרים? 2. אני הייתי בזוגיות כמה פעמים בחיי, אך שאני מתחיל עם מישהי אני פשוט מגיע הביתה ורוצה סקס עם אותה אחת ומאונן עליה. הרצון הזה לסקס מונע ממני להגיע לזוגיות לטווח ארוך. אני עדיין בתול, השאלה כאן היא מה לעשות האם לנסות ולעשות סקס כי אני ממש רוצה את זה או פשוט לא כי אם אני יעשה סקס זה ירגיע אותי מבחינה מינית שאני יתחיל עם בחורות או רק יעורר? 3. אם כול זה שאני חושב שאני בחור מיוחד מכיוון שבגיל שלי הרוב יוצאים נהנים משתוללים ואני חושב על העתיד שלי - לומד על נשים,כסף,לימודים,פיתוח גוף ואני אדם לרוב דיכאוני עם חרדות, ישלי בשנה האחרונה המון מחשבות על מוות ופשוט אני מפחד שאני יעשה משהו מפגר, יש קול בראש שלי שמחרפן אותי בלי סיבה באמת. אני מתחיל תהליך ריפוי, אני מאוד סובל זה הגיוני בשלב הזה של החיים?זהגנטייכול להיות?

תשובה:
שלום לך, 1. כמו כל איבר בגוף גם הגובה של כל אחד ואחת מאיתנו שונה, והגובה שלך בהחלט נמצא בטווח הנורמאלי. יתכן שתגבה עוד בשנים הקרובות עד שתשלים את תהליך ההתפתחות הגופנית שלך, אבל המרכיב הגנטי הוא משמעותי מאד ואם שני ההורים שלך נמוכים יחסית ככל הנראה זה יהיה גם הגובה שלך. אני מבין שהיית רוצה להיות גבוה יותר, אבל מקווה שעם הזמן שאחרי תקופת השינויים הגופניים תרגיש בנוח עם הגובה שלך. 2. סקס וזוגיות הם בהחלט שני דברים שונים. בגיל שלך טבעי מאד שאתה חושב על סקס ורוצה להתנסות. הרבה אנשים רוצים שהפעם הראשונה תהיה משמעותית ומיוחדת, ולכן מחכים עד שימצאו את בת הזוג המתאימה לכך. ברור שבשביל זוגיות צריך להשקיע יותר, וכדי למצוא מישהי שתוכל להתרגש איתה באמת מהפעם הראשונה תצטרך כנראה להתאמץ. מצד שני, זה בטוח יהפוך את החוויה המינית שלך לעוצמתית ולמשמעותית יותר. 3. טוב לשמוע שאתה משקיע בעצמך ומפתח תחומים חשובים כמו לימודים ופרנסה. זה מראה שאתה אדם בוגר ואחראי. כמובן, שבזמן הזה של גיל ההתבגרות כדאי שגם תהנה, תפתח קשרים חברתיים (וגם רומנטיים) ותהיה רגוע ובטוח בעצמך. אם אתה חש דכאון וחרדה כדאי שתדבר על זה עם אדם מבוגר שאתה סומך עליו או גורם מקצועי כלשהו. כתבת שאתה בתהליך ריפוי, עם מי? אם לא נוח לך לדבר על הרגעים הקשים עם אחד ההורים אתה יכול להתייעץ בנושא הזה גם היועצת/המורה שלך בבית הספר וגם עם רופא/ת המשפחה שלך. בכל מקרה אם יש לך שאלות נוספות אתה מוזמן גם לפנות אלינו טלפונית. מקווה שעזרתי ושעניתי על מה שהטריד אותך, כל טוב!


בת 16 שואלת: #103584
היי,אני מרגישה בן אדם דיכאוני שאין לי על מה לדבר עם אנשים .אני לא יודעת אם זה בגלל זה אני נכנסת לדיכאון או שלא קשור אבל אני תמיד עצובה ובוכה בלי סיבה חשבתי לבקש מההורים פסיכולוג אבל אני מתביישת לדבר איתם על מה שעובר אליי . בנוסף אח שלי יצא מארון לפני חודש וזה גרם לי לממש בלבול בזהות המינית שלי אני כבר לא יודעת מה לעשות .

תשובה:
שלום לך, את מתארת חוויה של מצבי רוח משתנים שבהחלט יכולים ליצור תחושת בלבול ודיכאון.. קודם כל אני רוצה לשתף אותך שתחושות כאלה רוב האנשים חווים בשלב כזה או אחר של חייהם וזה מאפיין מאוד את בני גילך בחטיבה ותיכון. בנוסף, אני חושבת שאין סיבה להתבייש בזה, ועצם המודעות שלך למצב בו את נמצאת והיוזמה שלך לפנות לפסיכולוג היא מבורכת ולא מובנת מאליה! מה את חושבת שהורייך יגיבו אם תפני אליהם בנוגע לזה? בנוגע לאחיך, יציאה מהארון יכולה לעלות מחשבות ותהיות בהרבה כיוונים אצל כל הקרובים אליו, זה טבעי ומובן.. אני מציעה לך כרגע לא להצהיר הצהרות על עצמך, את נמצאת בתקופה בחיים בה את אמורה לבחון את עצמך, ריגשית, גופנית, מינית ובאופן כללי בכל התחומים. דילמות ותהיות הן דבר נפלא והזדמנות עבורך להכיר את עצמך טוב יותר. תנצלי את זה והכי חשוב שתדעי לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך כמו שאת. אם יש לך שאלות ספציפיות על זהות מינית את מוזמנת לפנות לייעוץ כזה- איג"י- 0547866773 האגודה לנוער גאה- 035252896 בהצלחה :)


בת 18 שואלת: #89014
שלום. אחותי מתה לפני חודש ויום..זה עדיין כואב לי מאוווד כי אחותי הותקפה מינית שהייתה קטנה בפעם הראשונה שהעא ביפרה לי תמכתי והכל אבל אחרי שהתרכלתי לזה חזרתי לעצמי ורבתי איתה והכל למרות שהיא הייתה פגיעה ולפני המוןת שלה לא דיברתי איתה שבועיים ואז היא מתה לי וזה היה הריב הכי מגעיל שלנו אי פעם שבועיים אחרי היא התאבדה ולפני שהיא יצאה מהדלת היא ואחי הקטם רבו והוא ירק עלייה וראיתי בעיניים שלה שהיא נפגעה ובמקום לעזור אפילו שמחתי קצת וחשבתי לעצמי מגיע לה ואז המא הלכה לים וככה זה נגמר..אבל אני מרגישה שאני מתגברת לאט לאט למרות שיש רגעים שזה פשוט מציף אותי ואני מרגישה אבודה אבל כשאני יחסית בסדר כמו עכשיו אני מרגישה שבאלי לנסות דברים נגיד בא לי לנסות סמים או שאני עוברת בכביש אני לא מחכה שהמכו נית תעצור זה כאילו אני חושבת אם זה ידרוס אותי שידרוס כאילו בא לי לסכן את עצמי ממש זה נותן לי הרכשה טובה איכשהו אני חא יודעת אייך להסביר כאילו בא לי להכאיב לעצמי ולפגוע כי זה פשוט עושה לי טוב באלי סמים באלי לסכן את עצמי באלי דברים כאלה שאני יודעת שהם לא טובים אבל באלי פשוטט ממש

תשובה:
שלום לך יקרה! מצטערת מאוד לשמוע על מותה של אחותך. לא פשוט לאבד אחות והעובדה שרבתן בוודאי ממלאת אותך ברגשות אשם. חשוב לי ראשית לומר לך שאת לא אשמה בבחירתה של אחותך. אחים רבים כל הזמן ומתנהגים בצורה לא נעימה אחד לשניה, ככה זה בכל הבתים והמשפחות. גם אם התייחסת אליה לא יפה, זה לא אומר שיש לך חלק בבחירה שלה. התאבדות היא פתרון סופי לבעיה זמנית ואני מאוד מצטערת שכך היא בחרה. להזיק לעצמך לא יחזיר אותה בחזרה ולא מגיע לך להפגע מעבר למה שאת פגועה היום. את בתהליך אבל טבעי, לא קל לאבד אדם קרוב ובטח לא אחות. אני ממליצה לך לפנות לקבל עזרה מתאימה- טיפול פסיכולוגי או שיחות קבועות עם יועצת בית הספר, אל תשארי עם התחושות לבד. נסי לשתף את ההורים שלך וגם את אח שלך בתחושות וברגשות שלך. סמים או כל פגיעה אחרת בעצמך רק יחמירו את המצב ולא יסייעו לך בכלום, בבקשה תדאגי לעצמך וטפלי בעצמך בתקופה בה את רק מתחילה לעכל את האובדן. בהצלחה יקרה!


בן 16 שואל: #88209
זה לא ממש שאלה אני פשוט רוצה לפרוק אני ממש מדוכא בזמן האחרון אני לא יודע למה פשוט כשאני חושב על דברים מסוימים אני פשוט שוקע בתוך מערבולת ונהיה עצוב, אני מרגיש כאילו כול דבר שאני עושה אני לא טוב בו... אני פשוט עייף נפשית מהכל ואין לי כוח להתמודד עם שום דבר. אני לא רוצה להתאבד אבל תמיד עוברת לי המחשבה הזאת בראש ותמיד אני חושב לעצמי שלא יהיה לי אכפת לעזוב את העולם הזה בתקופה הזאת כי אני תמיד מגיע למצבים האלה שממש מדכאים אותי וגורמים לי להרגיש בודד. אני בן 16 ואני לא סגור על הזהות המינית שלי וכבר דשתי בזה יותר מדי ואין לי כוח כל פעם שאני חושב על העתיד שלי אני נהיה עצוב שאני חושב על לעשות מעבר בחיים אני עצוב פשוט אני עייף מזה כל כך.... אני יודע שזה נשמע כאילו אני ילד קטן ומפונק אבל זה ממש מעייף אותי ואין לי כבר כוח להמשיך במחזוריות של הדיכאון הזה.

תשובה:
שלום לך יקירי, אני רואה שאתה מקפיד לכתוב לנו ושמחה לקרוא שאתה נעזר בנו. ממילותייך אני מרגישה את הכאב שלך בוקע בין המילים ואת תחושת הבדידות שקשה לך כל כך. מקריאת הפניות הקודמות שלך, אני מבינה שעברת לא מעט בשנים האחרונות ואין ספק שיש לכך השפעה משמעותית על מי שאתה כיום. אתה נשמע לי נער נבון, בעל מודעות גבוהה מאוד וכדאי לשתף בתחושות שלך את ההורים ואולי יהיה נכון לך לקבל עזרה מקצועית כדי להתמודד עם התחושות הללו. הבלבול בזהות שלך נשמע כעוד "מטלה" שמעיקה עליך וחבל שתהיה עם תחושות אלו לבד. כדאי שתפנה לגופים להט"בים של הנוער הגאה, המלווים בני נוער שנמצאים בבלבול שגם אתה מתאר. יש להם מענה טלפוני ייעוצי, מפגשים פנים מול פנים, אתר בפייסבוק וגם מייל שאליו ניתן לפנות, אתה רק צריך להושיט יד כדי לקבל עזרה. כמו כן, תוכל להגיע או להתקשר לכל אחד מסניפי "דלת פתוחה" כדי לשתף במה שאתה מרגיש ונוכל לתת לך מענה, אני מבטיחה לך. אתה מאווווד צעיר וכל החיים לפניך, מגיע לך להיות מאושר ולקום כל בוקר עם חיוך מאשר עם עצב. אל תישאר לבד- זה לא מגיע לך. אתה ממש לא ילד קטן ומפונק, אתה פשוט קורא לעזרה וחייבים להקשיב לך. מקווה שתתקשר אלינו או לכל גורם אחר שייתן לך הכוונה, ייעוץ או טיפול. מחזקת את ידך גם מבלי שמכירה אותך באופן אישי. אנחנו פה בשבילך.


בת 19 שואלת: #87458
הי.. ככ תודה.. לצערי לא אוכל... זה יחייב שיח בבית על כך ואני לא מסכימה בשום אופן. בזמנו.. דיברתי בביס עם היועצת אבל.. גם לה לא אוכל לכתוב כי ארגיש נטל. העניין הוא שאני במלכוד אני לא יכולה להגיד לאף אחד. כתבתי כאן כדי לפרוק... ידעתי שלא תוכלי למצוא פתרון רלוונטי עקב מה שרשמתי למעלה תודה..

תשובה:
שלום לך שוב וסליחה על העיכוב במענה, את לא נטל. לא עלינו ולא על יועצת בית הספר הקודמת שלך. אני מבינה שאת במצוקה ושאת מבקשת וזקוקה לעזרה. כפי שכתבנו לך, הייעוץ באינטרנט הוא מוגבל ולכן ההמלצה שלנו היא מצוא מישהו/י תומכ/ת בסביבתך כדי שתוכלי לשתף ולקבל עזרה. את יכולה לפנות למלווה שלך בשירות הלאומי אבל את גם יכולה לפנות לטיפול פרטי או לטיפול דרך קופת חולים. יכול להיות שתגלי שזה יעזור לך. אולי תשקלי גם להתחיל ליטול תרופות שמקלות במצבי דכאון ומצבי רוח ירודים. גם את זה תוכלי לעשות דרך קופת חולים. מה את אומרת? איך זה נשמע לך? כל טוב


בת 14 שואלת: #86234
סיגריה בשבוע זה ממש מזיק ? אני חייבת אני פשוט צריכה לדעת עם זה ממש מזיק כל פעם בשבוע לפחות

תשובה:
כאמור, כן גם אחת בשבוע זה מזיק ולא כדאי אל תזיקי לעצמך רק בגלל שאחרים מזיקים לך. שמרי על עצמך על האדם הנפלא שאת!


בת 13 שואלת: #84982
היי אני בת 13 ואני תמיד בדיכאון אפילו אם לא קרה לי כלום אני לא יודעת מה קורה לי ואני תמיד בוכה אפילו לפעמים מכלום ואז אני מתחילה לצרף לזה כל מיני דברים רעים עליי אני לא יודעת למה אני ככה

תשובה:
שלום לך, מצבי רוח בגיל ההתבגרות הם נורמלים מאוד. את מספרת משהו נוסף - שאת אומרת לעצמך דברים רעים עליך. אז קודם כל אני ממליצה לך להפיסק להגיד דברים רעים. תתחילי להגיד דברים טובים! תחזקי את עצמך ואל תפגעי בעצמך. נסי זאת וכתבי לי איך הולך לך. כמובן שאני תמיד ממליצה לשתף את ההורים. בהצלחה!


בת 16 שואלת: #84192
היי, אשמח לענות על תשובתך לשאלתי הקודמת. לא, לא מתעללים בי. הייתי אצל הפסיכולוגית במשך כשלושה חודשים- אחת לשבוע. לא הרגשתי הקלה לאחר הטיפול והעדפתי לעזוב (אחרי מריבות עם אמא שלי). יש לי נטייה לקום ולעזוב כשקשה ושאני לא מרוצה. אני לא נמצאת בביה"ס כבר חודש וחצי והמחנכת מעורבת וגם היועצת השכבתית. אבל אני לא באמת רוצה לדבר עם היועצת כי בפעם הראשונה שסיפרתי לה שיש לי הפרעת אכילה אז היא לא באמת הבינה מהזה והתגובה שלה הייתה מוזרה בעיניי אז אין לי הגשה נוחה איתה, שתיהן באו לבית שלי לברר מתי אחזור לביה"ס. אני מתביישת וכל הרופאים והטיפולים שאני עוברת מתישים אותי והמצב אכזרי אלי.

תשובה:
שלום לך, אני מבינה מאוד למה את מתכוונת. לא תמיד החיבור בטיפול הוא מיידי, במיוחד כשאת מרגישה ממש רע וקשה להוציא את זה מול עוד אדם. המצב לא אכזר אליך, אלא הפרעת האכילה והרצון להיות מאוד רזה, למרות שכרגע את לא רואה את זה כי את עמוק בפנים, יש לך את הבחירה לאהוב את עצמך ולהגיד דברים חיובים על העולם, במנטרות בדיוק כפי שאת אומרת לעצמך ההפך. זו העבודה שצריכה להעשות בחדר הטיפול וזה מה שיכול לעזור לך - לזרוק את כל המחשבות שלא מסייעות ולא עוזרות להרגשה שלך ולהחליף אותן במחשבות חיוביות יותר (אך גם מציאותיות) במקרים של הפרעת אכילה, שאגב נפוצה מאוד היום, הטיפול הכי יעיל הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי. האם זהו סוג הטיפול שלך? נסי לשתף פעולה עם אמא ועם המטפלת, אני בטוחה שהן רוצות בטובתך רק לא יודעות איך לעשות את זה. מאחלת לך טוב ובהצלחה!


בן 15 שואל: #83884
אני לא הכי יודע מה נכנסתי לפה בכלל. ידידה שלי המליצה לי על זה. פשוט... לא יודע אני מרגיש כל הזמן את ההרגשה הזאת ש... כאילו כל מי שסביבי לא באמת רוצה אותי לידו, ושאני לא רצוי בשום מקום. וכאילו גם כל הזמן אני מרגיש חרא, ומפגר ומטומטם ודפוק ושכאילו רק לי אין מזל בחיים ושלכולם יש חיים מושלמים ושרק לי אין ושאני היחיד שסובל, ובזמן האחרון נחשפתי לידידה שלי שגם חשבה להתאבד ושהיא חותכת ורידים וכאילו דווקא בגלל שהיא ממש חשובה לי אז אני עוד יותר בבאסה כי היא לא בא לי שיקרה לה משהו וזה רק מכניס אותי עוד יותר למצב חרא ולתסכול שהחיים דפוקים והכל. ובסך הכל מה שרציתי לשאול זה כאילו אם יש למישהו רעיון איך לעבור את התקופה הזאת? ואם לא אז מה הדרך המהירה ביותר לצאת מזה?

תשובה:
שלום לך, מה שאתה מתאר מאוד מאפיין את הגיל שלך. הכול מבלבל ולא ברור. הרצון שיואהבו ויקבלו אותנו קיים בכל גיל וחשוב כמעט לכל האנשים. אתה נורמלי וטבעי. תראה, לשבת עם הידידה ולדבר כל הזמן על כמה לא טוב, לא יוביל את שניכם לשום מקום. ההרגשה הרעה היא מידבקת. באמת. יש דבר כזה במוח שלנו שקוראים לו ׳ נוירוני מראה׳ שגורם לנו להזדהות עם תחושת דיכאון. לכן, המלצה ראשונה, נסו לדבר על דברים יותר שמחים ולעשות פעילויות כייף. חפש לעצמך דברים שאתה נהנה לעשות, צא לעשות ספורט- גם יחזק את גופך וגם מתכון מצויין למצב רוח טוב בגלל הורמונים שמופרשים בזמן פעילות. אתה נשמע כמו ילד שרוצה לעזור לעצמו, תתחיל ליצור סביבה יותר שמחה ולעשות דברים שכיפים ונעימים . בהצלחה!


בת 16 שואלת: #83868
היי. אני בת 16 בכיתה י'. לאחרונה לפני שלושה שבועות אני וחבר שלי ניפרדנו אחרי שהיינו ביחד 9 חודשים.אני אהבתי אותו מאוד ואני עדיין אוהבת. לאחר שניפרדנו ניכנסתי לדיכאון קשה- לא אכלתי והייתי בדאון ממש. בנוסף לכך יש לי המון לחץ מהלימודים. בשבוע האחרון ניכנסתי ממש לדיכאון ויש לי נטיות אובדניות ואני חותכת. אני מרגישה שאני איבדתי את השמחת חיים שלי והחברים שלי אינם יודעים כיצד לעזור לי ואיני רוצה לספר להוריי על המצב בו אני נמצאת. מישהו יכול לנסות לייעץ לי כיצד לצאת ממצב זה?

תשובה:
שלום לך יקירה, אני מבינה את ההרגשה שלך. פרידה מחבר היא דבר לא קל, במיוחד ממישהו שאוהבים. ספרים, סרטים ושירים רבים נכתבו ובוימו על אהבה ופרידה כואבת. כולנו חווים או חווינו אחת כזו, לפחות פעם אחת בחיים וחלקנו הרבה יותר. שמחה מאוד שפנית אלינו לעזרה כי זה אומר שאת יודעת שאפשר להרגיש אחרת ושיש לך תקווה שיהיה טוב יותר ואכן כך יהיה!!! נשמח מאוד לסייע לך. תבואי אלינו, תשבי עם אשת מקצוע מתאימה איתה תוכלי לשוחח ואותה לשתף. היא תייעץ לך בשיחה כיצד לשפר את ההרגשה ולצאת מתחושת הדיכאון. אני מבינה שאת לא רוצה לשתף את ההורים ומציעה לך לחשוב בשנית. גם אם את לא רגילה לשוחח איתם על נושאים כגון זה, יכול להיות שזה הזמן להתחיל. ההורים שלך ידאגו לך ויהיו לצידך. את לא חייבת לשתף בהכול אלא יכולה לבקש שימצאו לך יועצת או פסיכולוגית איתה תוכלי לדבר עד שיעבור המשבר. יש לנו רגעי משבר בחיים ולהזיק לעצמך זה אף פעם לא הפתרון. אלא לחבק את עצמך ולנסות ליצור מצבים בהם נעים לך ומקל עליך ואני רואה שהתחלת לעשות זאת בפנייתך אלינו. אני מציעה לך כבר היום להגיע לדלת פתוחה תל אביב, היום יום ראשון הסניף פתוח מהשעה 15:00. נכיר ונשמע אותך, נעניק כתף וגם טישו אם צריך (-: כל תחושה, הכי גרועה שיש לך היא בת חלוף. אובדנות היא פתרון קבוע לבעיה זמנית. את לא נשמעת לי כמישהי שרוצה לסיים את חייה אבל כן נשמעת כמישהי שרוצה וצריכה עזרה ומעוניינת לשפר את ההרגשה שלה. את יכולה גם להתקשר לפני, לבחירתך. בואי היום, מחכות לך!


בת 14 שואלת: #83653
היי... אני כל הזמן מוצאת את עצמי בוכה ונשברת ומרגישה עצובה...אני לא יודעת כבר מה לעשות.. ניסיתי לדבר על זה עם חברים ונורא קשה לי להפתח עלייהם.רק למישהו אחד אני יכולה הכי להפתח אבל הוא לא תמיד זמין ואם כן זה רק דרך הוואטסאפ...נורא קשה לי ככה...אני כבר לא רואה את עצמי שמחה ומאושרת כמו שהייתי וגם עם כן זה לזמן ממש קצר ואז אני חוזר להיות במצב שהייתי...קשה לי להיות ככה מאוד קשה וזה ממש נמאס לי...אני שומעת שירים שאני אוהבת אבל אז יוצא לי לחשוב על דברים וזה נהיה לפעמים גרוע יותר...כדי להעביר את כל זה פגעתי בעצמי כי חשבתי שזו הדרך היחידה שאוכל להעביר אתזה אבל הפסקתי כי הבנתי שזה לא יעזור לי וזה רק פוגע בי וגם כי הבטחתי שאני לא יעשה אתזה יותר.. מה אני יכולה לעשות כדי לא לחזור למצב כזה?

תשובה:
שלום לך, אני מבינה שקשה לך להתמודד עם עצב. הרבה פעמים לשתף אחרים בדיוק כפי ששיתפת אותי כאן, עוזר להרגשה. כולנו עצובות לפעמים אך בגיל ההתבגרות זה מרגיש מאוד חזק ומבלבל. אני ממליצה לך למצוא חברים שקרובים אליך ושאת יכולה לסמוך עליהם ולנסות ולשתף. כמו כן, נסי להעסיק את עצמך ולמצוא דברים שאת אוהבת לעשות- כמו חוגים, פעילויות נוער, מועדוני נוער, תנועת נוער או כל דבר אחר שיכול לעניין אותך. עיסוק עם עצב לא מעביר אותו אלא רק גורם לנו לשקוע. במיוחד כשהמצב לא לגמרי ברור לנו. אם את מרגישה שאת לא מסוגלת להתמודד לבד או שניסית לאורך זמן את הדברים שהצעתי לך ולא הרגשת שיפור, ממליצה לך לפנות לטיפול בו תוכלי לשבת עם אשת מקצוע ולנסות להבין יחד איתה איך אפשר לשפר את ההרגשה שלך. שמחה לשמוע שהבנת שנזק עצמי לא מועיל. אהבה עצמית כן! אם תשקיעי בלאהוב את עצמך אני בטוחה שתרגישי הרבה יותר טוב. בהצלחה!


בת 18 שואלת: #83445
אין מצב שאני אבקש מישהו מקצועי.. זה לא מתאים עכשיו ולא אפשרי, אולי רק כשאתגייס אז אדבר עם הקבן. אין איזושהי דרך שאןכל לטפל בזה לבד? מהדיכאון כן יצאתי לבד.. אני יןדעת ממה אני נכנסת לבאסה הזאת וממה ההתקפי חרדה שלי, אין דרך לטפל בהם בצורה ספציפית?

תשובה:
שלום לך, יש הרבה ספרים לעזרה עצמית שעוסקים בחרדה. את יכולה לחפש בנט או להיכנס לחנות ספרים, לעיין ולראות אם מתאים לך. את בהחלט יכולה לטפל בעצמך פשוט עם איש מקצוע מתאים זה הרבה יותר קל ויכול להיות גם יעיל יותר. לכל אדם מתאים משהו אחר. תנסי ותבדקי מה מתאים לך. בהצלחה!


בת 18 שואלת: #83371
נכון שיצאתי מהדיכאון והכל אבל עדיין יש לי את הירידות האלה וזה הורג אותי, כל התחושות של פעם חוזרות לי ואני מרגישה לבד ושאף אחד לא אוהב ושלאף אחד לא אכפת מימני.. זה יעלם מתישהו? ולפעמים יש לי התקפי חרדה.. יש איזושהי דרך להיפטר מהם?

תשובה:
שלום לך, נשמע שאת חכמה מאוד ומודעת לרגשותיך. אני ממליצה לך לפנות לאיש מקצוע מתאים. מאמינה מאוד שטיפול נכון יכול לסייע לך וללמד אותך איך להכיל את מגוון הרגשות שאת מרגישה. הרי לא יכול להיות שלאף אחד לא אכפת ממך. אני בטוחה שאת יכולה למצוא לפחות שני אנשים. המחשבות הקיצוניות מובילות אותך לתחושות לא טובות. לגבי התקפי חרדה, יש טיפול לכך ואת לא צריכה לסבול. ממליצה לך בחום לשתף את אמא או אבא ולמצוא מטפל (פסיכולוגית או עובדת סוציאלית) שמטפלים בשיטה קוגניטבית התנהגותית. הטיפול עובד על צורת החשיבה שלנו והקשר שלה לאיך אנחנו מרגישות ומוכח כמוצלח מאוד בטיפול בחרדות. בהצלחה!