שלום! אני בזמן האחרון מדוכאת מאוד, שנה שעברה הגעתי,לכיתה חדשה בית ספר חדש ,ולא הצלחתי להיתחבר לאף אחד באמת,והיום היה היום הראשון ללימודים,וממש קשה לי ,נהיתי ממש ביישנית ,אני בקושי מוציאה מילה בכיתה,אין לי בטחון עצמי בכלל,שזה הורס אותי,אין לי חברות טובות או מישהו שאפשר להישען עליו ,יש לי שתיים שאיתם אני הולכת אבל מרגישה שזה מחוסר ברירה,אניהולכות אחת עם השנייה,כדי שלא יווצר מצב שנסתובב לבד בהפסקה,אזבל זה ממש בלחץ ומרגיש צבוע אני לא מרגישה באמת ,בטבעיות משוחררת וספונטנית,ביסודי לא הייתי כזאת ביישנית מה קרה לי אני לא יודעת,אני ממש מתוסכלת,מוציאה את כול הדמעות על זה אני כול פעם מנסה להיות אופטימית אבל זה נהרס איכשהו,איזה עצות יש לא להיות ביישנית ולהיתגבר על זה?...ואיך אני יכולה להתחיל להתחבר לחברות?,וגם לבנים כידידים?!!! בקשה תעזרו לי בת 15

בת 15

שלום לך. אני מבינה שקשה לך. התחלה היא בהחלט מלווה בהמון חששות וכל מה שאת מרגישה זה נורמלי. אין קיצורי דרך, אבל חיוך עושה הבדל משמעותי. מה דעתך על חיוך? פשוט לחייך בבוקר כשאת מגיעה לבי'ס? או לדבר על הסרט האחרון שראית בחופש? או לשאול איפה החברה מהכיתה קנתה את העגיל היפה? או לרכל על המורה החדשה? יש כל-כך הרבה נושאים לדבר עליהם ולחייך. אני בטוחה שתצליחי להתגבר ולמצוא לך חברה אחת , שאיתה תוכלי להמשיך הלאה. מה דעתך? כל טוב

תודה,זה באמת עוזר,פשוט לחשוב על משהו אחר,אבל זה גם אל נעים אם את הנזכר בזה לדקה,כאילו שנתיים עברו לך בכלום,כל הימים של החופש הגדול הקודם שאת רובם ביליתי בבית עכשיו אני זוכר שבכל הימים האלה החבורה שאני נמצא בה עשו דברים שהיום אני חלק מזה,אני ממש מרגיש בדיכאון בגלל הדברים המטופשים האלה,אני רוצה למחוק אותם וזהו! אני אנסה לחשוב על דברים אחרים שאני חושב על הדברים הרעים,תודה ומקווה שיצליח =]

בן 15

שלום רב, שמחתי לעזור ומקוה שאכן העיצות יועילו לך, השתמש בהן! אתה מכיר את המשפט 'לא צריך לבכות על חלב שנישפך' זה מכיוון שאי אפשר לשתות מהריצפה את החלב נכון..אז אומרים חבל ולוקחים כוס חלב נוספת. נסה במקום להזכר בעבר הלא מוצלח הזה להזכר שיש לך הווה מוצלח מאוד ושאתה נהנה בו, וגם אתה אפילו יכול לעשות תוכניות לעתיד במקום לחשוב על העבר. יהיה בסדר רק תתרגל, המוח הוא כמו שריר שזקוק להכנס לכושר... בהצלחה

ולא נראלי שאני כל כך זקוקה לעזרה פשוט הייתי נורא לחוצה כל היום ויש לי בחילה עד עכשיו

בת 14

היי. כמו שכתבתי, להתחיל את שנת הלימודים ככה , זה לא נעים. כדי שתחשבי על מה שכתבתי. שנה טובה לך.

אמא עכשיו כן יודעת שאני יודעת את זה , והיא באה לדבר איתי על זה ... אבל קשה לי מה כאילו למה היא שיקרה לי... היא אמרה לי שמגיל 18 היא היתחתנה עם אבא.. ועכשיו בעצם שאני מחשבת את זה היא היתחתנה עם אבא רק בגיל 23 ! אני ילדה מאוד רגישה, כל דבר אני לוקחת קשה וללב.. ואמא אמרה שבגלל זה היא לא סיפרה לי. אבל מה זה עוזר עכשיו גיליתי את זה וגם בכלל לא ממנה! ולגבי הבכי אני לא מצליחה להישתלט על זה.. זה בא לי בפיתאומיות .. מה לעשות ? ותודה שאת עונה לי (: , אעת עוזרת לי מאוד

בת 16

שלום רב, יקירה, בחיים קורים לנו הרבה דברים שאנחנו לא מתכננים או מצפים שיקרו ואז זה כמו הפתעה או כפי שדיברנו אגרוף בבטן. השאלה המאוד עקרונית וחשובה עכשיו היא האם זה הדבר הכי נורא בעולם? האם עצם זה שאימא התחתנה בגיל 18 או 23 משנה לך משהו בחיים? האם היא פחות אימא אוהבת? האם את פחות בת יקרה ואהובה? האם יש משהו שהוא אקוטי וכבד מנשוא? אם נסתכל לצדדים ונצא לרגע מהריכוז העצמי, נוכל לראות שיש אסונות נוראים למשפחות ולאנשים פרטיים, יש אנשים שממש צריכים לבכות וחזק כל כך ששערי שמים ירעדו. במקרה שלך אם נסתכל על זה בפורפורציה נכונה, זה היה לא נחמד שנאמר לך משהו ושהסתבר שזה אחרת. זה מאוד מאוד לא נעים לגלות מאנשים זרים דברים על המשפחה ועל הכי קרובים לך. מעבר ללקבל את הדברים בהתייחסות הנכונה, את צריכה להכיר בכך זוהי הפתעה קטנה בחיים ושנכונו לך הפתעות גדולות יותר בחיים ולכן את לומדת עכשיו לתרגל התיחסות מתאימה להפתעות לא רצויות. הביטי על כך כמו על תרגיל שאת לומדת לפתור, בפעם הבאה שיעמוד מולך תרגיל דומה תוכלי לפתור אותו ביתר קלות וכן הלאה. בנוגע לבכי שקשה להפסיק, יקירה, נדמה לי שזה קשור לחלק שבך שצריך להתגבר ולהתבגר ! עשי זאת! זה לא הדבר הכי גרוע שקורה! זה פוגע באמינות ובתמימות נכון, אך יש חיים טובים מאוד אחרי זה, אפשר להתגבר אם מחליטים כמה החלטות חשובות ונבונות. את בונה את עצמך ואופייך גם בצורה כזו. הדבר האחרון שהייתי מציעה לך הוא לחזור ולשבת עם אימא ולשאול אותה מלא שאלות לגבי מה שקרה אז. לא לגבי השקר, אלא מדוע היא נישאה בגיל צעיר כל כך (לשם למידה שלך ומתוך הסקרנות שלך לדעת מה קרה שם) התמקדי באז ולא בעכשיו, עכשיו הכל טוב, זו האימא שלך שאוהבת אותך ורוצה שיהיה לך הכי טוב בעולם. ואני בטוחה לגמרי שהיא מאוד מצטערת על הטעות הגדולה שעשתה איתך בנוגע לכך. מה דעתך?

אהה איפה איפה שי הקטן איפה שי החייכן עכשיו לאחר כמה זמן הכול השנה נהייתי חרמן בורח מהזמן שום דבר לא מובן. אנשים לוחצים אנשים נלחצים הכול בבום מכה בבום אחד את הפנים זה בא מלפנים זה בא מבפנים אבל שותק ומפנים אני פקעת עצבים. יש מה לעשות אבל למי בא לנסות יושבים שותים ומעשנים ואת יד ימין מזיזים הכל תקוע ואן לאן לנוע למי מכוונים על מי עכשיו דורכים כי איך אפשר להתקדם בחיים רק על אחרים. אומרים לי תעשה אומרים לי תנסה אבל למה בסוף את הכל חול יכסה אין מה לעשות אין למי לפנות אם אני אצרח מי ישמע אם אבכה מי אליי יפנה. אני שומע בעיות ואנשים עם צרות דיי נמאס תנו גם לי לחיות מתסכלים ומסתכלים ואומרים מה שהם חושבים. שובר הורס מוציא ת'עצבים והם לא רואים שמשהו פה לא מתאים חושבים רק על עצמם לא מסתכלים מסביבם. זה הזמן ללכת לברוח ומהכול לשכוח כי רק אז מתגברים ומבינים שאלה החיים.

בן 15

שלום רב, אני מבינה מהשיר שאתה חש מועקה רבה בנוגע למיניות שלך. שים לב לסוף השיר, ..'ללכת לברוח מהכל לשכוח כי רק אז מ ת ג ב ר י ם ו מ ב י נ י ם שאלה החיים'. יתכן שקצת להיות לבד עם עצמך ולעשות חושבים יקל עליך, במקום לנסות ולברוח מהכל בתוך החבורה שלך התוססת, הדורשת והלא מקבלת. יתכן שהשקט צריך להיות מנת חלקך בשלב זה כיוון שגם לפי השיר 'ללכת לברוח' כלומר להתרחק, 'לשכוח' מההמולה והביקורת. אולי זה הזמן להיות בשקט עם עצמך, כך מתגברים על הבלבול מעמיקים לחשוב ולמצוא את האני הפנימי - לחזק אותו! אז ניתן 'להבין שאלה החיים' ולבחור כיצד עלי באופן אישי להתמודד איתם. זכור, גם לאנשים רגילים החיים לא פשוטים! אתה לא לבד בסירה! מעבר לכך יש הרבה מאוד נערים בגילך שחשים דומה - זה אומר שאתה עדין לא לבד - זה אומר שאתה יכול למצוא לך שלווה וחברה מתאימה! אתה פשוט צריך קודם כל לאהוב אותך ולקבל את עצמך ובחירותך! עיצה: עזוב את כל השאר זה סתם מילים וסטטוס, למי זה חשוב בכלל??!! ולמה??! מה מרגיש לך?

שלום זה שוב אני כמו שאמרתי איבר מיני הוא 8 ס'מ ושהו בזקפה הוא 12 ס'מ ואם האורולוג ייתן לי זריקות איבר מיני יגדל האם את ממליצה לי לי לזריקות

בן 15

שלום רב, חמוד, אינני בטוחה לגבי הנושא של זריקות כלל, אני מאוד ממליצה לך להכנס לאתר שנקרא 'דוקטורס' ושם לשאול בנושא המתאים בכתב את השאלה הזו. באתר הזה עונים רופאים מומחים בתחומי הרפואה השונים והם גם יכולים להמליץ לך מה לעשות. בכל מקרה אפנה את שאלתך גם לרופא מומחה שאנחנו מתייעצים איתו מדי פעם בסוגיות כאלו. בנוסף, קרא הרבה מידע על סוגים של טיפולים אפילו ברשת ותרחיב את הידע שלך כדי שלא תלך שולל אחרי 'סיפורי בדים' ושתוכל לבסס החלטה כשאתה בעל ידע מספיק כדי לעשות את הדבר הכי נכון לגוף שלך ולנפשך. בהצלחה

יש לי חבר כבר חמישה חודשים ויש אייזה מישהי שלפני 3 שנים או קצת יותר הייתה חברה שלו ומאז שהם ניפרדו הם היו ידיידים טובים אבל זה נראה קצת יותר מידידות רגיילה תמיד בתקופה אחרי שהם ניפרדו תמיד היה להם רגשות אחר לשני ועכשיו שאני איתו מאוד מפריע לי שהם מדבריים ויש לנו חברים משותפיים ותמיד זה נראה כאילו הייא רוצה להיות בסבייבה שלווו אני מאווד קנאיית וזה מאוד מפריע לי שהם אפילו אומריים שלום אחד לשני ביקשתי ממנו לא לדבר איתה ושינתק את הקשר שלו אייתה הוא ניתק אבל הם אייכשהו חזרו לדבר אבל פחות ממה שהם היו ... בכל מקרה אני לא יכולה לראות אותה בסבייבה שלו זה מאווד מפרייע לי כל פעם שהיא נמצאת לידנו אני מרגישה כמו שוטרת שאני צרייכה להשגיח שהםם לא ידברו אני מאווד קנאיית מה אני אמורה לעשות ? תעזרי לייי ?

בת 18

שלום לך. קנאה היא רגש מאוד מורכב. לימדו אותנו שאם משהו מקנא לי , סימן שהוא אוהב אותי. וזה ממש לא נכון והוא גם לא נכון במקרה שלך. הקנאה מנהלת אותך. את דואגת שהם לא ידברו , את כל הזמן עסוקה בזה. זה אומר שאת לא מאמינה בחבר שלך ובעצמך. אם היית מאמינה בחברך, לא היה אכפת לך שהוא מדבר איתה. יכול להיות שהוא מספר לה כמה את מדהימה? ואם היית בטוחה בעצמך. היית יודעת שאת בחורה ששוה להילחם עליה ושווה להיות בקשר איתה, ולכן, אין חשש שמשהו יקרה בקשר לחברך והבחורה השנייה. מה דעתך, להניח לזה ולראות מה יקרה? כל טוב.

אוקי היי !! יש לי נושא שקצת מפריעה לי די בזמן האחרון זה שחברות שלי כול הזמן קוראות לי מטומטמת סתומה דבילית ואני בדר כלל לא לוכחת את זה ברצינות אבל זה כיאילו שהם כבר מתכוונות לזה ויש לי כמה בעיות בלימודים וזה ממש מעצבין אותי אפילו שאני יודעת שזה בצחוק ועם אני יגיד להם את זה אז הם ישר יגידו למה את כזאתי רצינית זה היה בצחוק ואז לא אהיה לי מה להגיד תודה רבה מראש :)

בת 13

שלום לך,

אני מסכימה איתך שלדבר ככה לחברה זה ממש לא יפה,אפילו בצחוק.

יתכן ואתן רגילות לדבר כך אחת לשניה אבל עכשיו את יותר רגישה ופגיעה.

לדעתי תשאלי אותן מה זה עושה להן שכך מדברים אליהן.אחר כך את יכולה לספר להן שאת נפגעת שהן פונות אליך בצורה לא יפה.לא בטוח שהן יגיבו כמו שאת חושבת.

במידה והן ימשיכו לדבר אלייך לא יפה אז תבחני מחדש האם כדאי להיות במחיצת חברות שכאלה?חברות אמורות לתת אוזן קשבת ,כתף תומכת אחת לשניה ,לפרגן ,לכייף ,את לא אמורה לסבול במחיצת חברות.חשבי על כך.

חשוב שאת תדברי אליהן בצורה יפה ומכובדת ואז לדעתי גם הן יתחילו לדבר ככה ,כי שינוי צריך לבוא ממך ואז גם הן תשתננה.

דבר נוסף שתדעי,את זו שבוחרת האם להפגע מדבריהן לכן יש לך ברירה לבחור לא להפגע. 

מקווה שעזרתי

בהצלחה. 

היי (: כאן אני עונה לך על השאלות ששאלת.. 1) אבא- אני לא ממש מדברת עם אבא על הדברים האלה.. כי אני יודעת שזה לא ממש מעניין אותו ואני בעצמי לא ירגיש נוח.. אימא- לא נראלי שאמא שלי תיקח את זה ממש לצומת ליבה, היא בטח תזלזל או משהו ותחשוב שאני ייכנע .. ובאמתת נכנעתיי בדיוק ביום השלישי כבר לא יכולתי להתאפק!! וזה כ'כ מדככאא אותייי שאני לא יכולה לעמוד מול עוף עם תפוחי אדמהה! אני מתה כבר להרזווות ובכל מחייר! 2) בקשר למצבי החברתי.. יש לי הרבה ידידים ידידות, לא חסר לי , מצד אחד אינ לא הכיי מקובלת ומצד שלי אני גם לא ההפת ממקובלת, אני באמצע.. אבל עדיין אני רוצה שיהיה לי חבר, אחד גבוה רזה, ושאני ירגיש נוח לידו, שאני לא יהיה בטטה והוא יהיה שחיף! זה פשוט מזעזע אותי לחשוב על זה.. 3) ובקשר ליעל ןלענת.. הם חלק מדלת פתוחה או שהן רופאות או משהו?! ואיך אני אמור להתחיל איתן בכלל שיחה .. 'הפנו אותי מדלת פתוחה לדבר איתך בקשר לדיאטה?' .. זאת שיחה כמו אל רופאה או שיחה כמו , שאני מדברת אלייך? אני ממש מבולבלת! חברה טובה שלי הלכה לדיאטנית והיא אמררה לי שהיא לא ממש עזרה לה.. כאילו היא נתנה לה טיפים שהיא כבר ממזמן ידעה והיא גם לא בנתה לה תפריט דיאטה כי לפי מה שהיא אמרה אסור לה לתת תפריט דיאטה לבנות גילנו.. אז מה אני יעשה? אל מי לפנות כדי לקבל עזרה או תפריט נורמלי שבאמת ישפיע...? תוודה בכל מקרה (:

בת 15

שלום לך,

צר לי שאת מרגישה שאמך תזלזל במה ש/עובר עליך... אולי אם אמא תדע עד כמה הדברים מציקים לך היא תוכל להתפנות למה שקורה לך. אני מאמינה שהיא רוצה את טובתך, וחושבת שאת אולי לא צריכה כל כך לסבול מאיך שאת נראית. יכול להיות?

בכל מקרה את כבר מבינה שקשה להחזיק את השליטה העצמית הזו, ואפילו בלתי אפשרי. התאבון הוא חלק מהחיים ואנו לא אמורות להיות נטולות תיאבון. גם אם כרגע זה נראה לך כמצב רצוי.

לגבי הדיאטניות שלנו את פשוט מתקשרת ומבקשת לדבר איתן. יכולה לומר שפנית גם לאתר והמליצו לך לשוחח איתן. הן כבר תדענה להמשיך את השיחה מכאן. את יכולה להגיע לשיחה פנים אל פנים.

איני יודעת לאיזה טיפים חברתך צפתה, אני רק מבינה שגם את וגם היא מצפות לאיזה משהו שינחה אתכן. את מבולבלת ומתקשה לקבל את עצמך ואת גופך (האחד תמיד מהווה חלק מהשני...). אולי כדאי יהיה להגיע לשיחות גם ליועצת בית הספר?

אנא ממך. אל תעשי משהו מזיק לגופך כמו דיאטות הכאסח שציינת....

יש פתרונות אחרים.

להתראות.

שלום אני בן 14 כשאני מדמיין שאני עושה יחסי מין אם משאני אוהב יש לי הרגשה כאילו אני לא בדיוק רוצה לעשות יתה וגם הרגשה של פחד או התבישות.תענו לי בבקשה אל כל השאלות הבאות: 1.האם כולם מרגישים את זה בגילי? 2.זה יסתדר לבד או שאני צריך לסדר את זה בעצי? 3.איך אני מסדר את זה?

בן 14

שלום רב, 1.2.3. לא כולם מרגישים אותו הדבר כמו שלא כולם מתפתחים באותו הזמן, וחושבים ואוהבים את אותם דברים. אתה בחור מיוחד בפני עצמך, רגיש, איכפתי ואולי גם קצת ביישן ולכן אתה חש את מה שאתה חש. כאשר תבין ותסכים עם עצמך שיחסי מין הם חלק מהחיים ויש בהם הנאה גדולה וסיפוק כאשר הם נעשים בהסכמה/בהדדיות באהבה ומרצון אז גם אתה כמו מרבית חבריך תרגיש ממש טוב עם זה. תחושת הבושה תעלם ורק אהבה לבת הזוג שלך תציף אותך. כל עוד הדברים הם מאוד ראשוניים וטרם התנסת בהם הרי שיש סיכוי שאצלך יש מחשבות של בושה. הצעתי לך הסר אותן, זה טבעי לחלוטין לרצות מין, זה טבעי ביותר לעשות מין וזה מאוד טבעי להנות ממין. מה דעתך?

ארבה זמן אני כבר מנתחת את עצמי,אני כל הזמן חושבת למה אני לא מצליחה למצוא אהבה בזמן שלכל החברות שלי יש ולי אין. אני רוצה אהבה להרגיש נאהבת ולאהוב אף פעם לא היה לי משהו רציני שאני יכולה לקורא לזה קשר. היו ארבה בנים שחבבתי ורציתי שמשהו יקרה אבל זה לא קורה. זה לא קורה כי אני בררנית וחסרת בטחון הבררנות שלי מגיעה מהעיקרון שהבן אדם יהיה מושלם למרות שאני יודעת שאין כזה אני צריכה שלמות במערכת יחסים כדי לא להגיעה למצב של ההורים שלי שמערכת היחסים שלהם לא רואה עתיד בכלל. לא רק שאני בררנית אני גם חסרת בטחון וזה מוזר שהבטחון שלי נובאה מעצם אבן אדם שאני נמצאת איתו כלומר כל בן אדם מקבל ממני משהו אחר וזה קשה כי אני לא יכולה לאזן את עצמי למשהו מסוים.ובלי קשר אני כעצמי בן אדם קשה ואדיש ואני לא חברותית קשה לי לקחת סיכונים עם אנשים ובכלל אני לא בוטחת באנשים. יש לי חברים שמעודדיים ותומכים אבל אף אחד לא יודעה דברים ממשיים עליי. אני לא נותנת לעצמי סיכונים בשביל להתאהב וככה זה לא קורה כי אני לא רוצה להתאכזב. אז אם אפשר עזרה . מה אני יכולה לעשות כדי לשפר בטחון ולקחת סיכונים עם אנשים ואהבה ולא לפחד לספר מה יש לי על הלב ובכלל להרגיש דברים?

בת 17

שלום רב את מכירה את המשפט באנגלית 'hold your horses' ! אני מבינה שאת חוששת שמערכת היחסים שלך תהיה דומה לזו של הוריך שאינם מסתדרים בלשון המעטה. אז מהר, מהר, מהר עיצרי את עגלת המחשבות הזו כיוון שהסוסים רצים לכיוונים שונים ואת עלולה להתהפך!! כלומר, מה שקורה בין ההורים זה לא נחמד ואפילו עצוב, חשוב שהם יגיעו לטיפול זוגי ומשפחתי מתאים! אבל את, מכיוון שאת רואה את מה שקורה בינהם את יכולה לבחור לעשות את מערכות היחסים שלך אחרת! עם הרבה הקשבה הדדית, עם הרבה תשומת לב, עם הרבה כבוד והערכה, עם הרבה איכפתיות וברכה!! את, להבדיל מהוריך, יכולה להבין איך לא להכנס למה שהם נמצאים בו. אנא ממך, אל תעשי לעצמך עוול ותוותרי על מערכות יחסים כדי לתקן להורים את שלהם! מערכת היחסים שלך, תהיה מה שאת ובן זוגך תיבנו!! את ממש לא חייבת לעשות את אותן טעויות של הוריך. ומצד שני יפה אמרת שאין אדם מושלם ושאת בעצם מקשה על עצמך בכוונה תחילה כדי לא להתאהב ולא להפגע, אבל..האם את מושלמת? האם את רוצה שבן זוגך יחשוב שאת מושלמת ולא האישה הכי יקרה לו בעולם, האישה שיש לו שיחות נפש והתלבטויות איתה, שיש לו שותפה ראויה עם דיעות משל עצמה וגם דיעות מכבדות ומהעריכות אותו ולא מבטלות אותו. הרי כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות, והטעות שלך היא שאת מנסה לא לטעות!! חמודה, שחררי! מצאי חבר! תהני מהחיים! החבר הנוכחי לא בהכרח יהיה החבר האחרון או בעלך! תני מעצמך למערת היחסים ולבן זוגך והרשי לעצמך להיות בן אדם וגם קצת לההיות פגיעה, כך האהבה היא ממצאת, מעניקה, מלמדת ומחכימה, עד שמוצאים את בן הזוג המתאים! מאחלת לך שחרור מהמחנק וקבלה של אהבה לימדי לקבל!!. ערב טוב

שלום נורא קשה לי בנושא החברתי אני נורא ביישנית אני מרגישה לא שייכת אני מרגישה שאני שונה מכולם אני מרגישה מכוערת אני מסתכלת במראה מקללת את עצמי ובוכה למה נולדתי ככה .. כשאני יוצאת אם אמא שלי אומרים לי שאני יפה אבל אני לא מבינה מה יפה בי בכלל לא באלי לחיות אני לא רוצה בכתה שנה שעברה מסתכלים ברחמים נמאס לי אין טעם ליחיות אני לא חושבת להתאבד אני גם לא יעשה זואות כי ה' נתן לי ת'חיים ולו רק לו יש את הזכות לקחת לי אותה אבל אין לי כוח כבר אין לי כוח להמשיך...

בת 14

שלום רב, ילדה יפה! בת אלוהים היפה!! הרי אמרת שאלוהים דאג שתהי כאן והאם הוא יצר לעצמו בת מכוערת? הרי היופי כידוע לך איננו חיצוני בלבד, הוא מוקרן כמו רוח האלוהים מבפנים מתוך הנפש החוצה!! אם אומרים לך שאת יפה ואת בספק גדול, הרי שאת מענה את עצמך וחוטאת לעצמך, שלא נדבר על אבינו שבשמים שבוכה לנוכח תגובתך כלפי הברכות שהוא שולח לך. אינך יודעת את דרכו של האל, בטח לא את תוכניותיו. את כאן כי את צריכה לעשות ולממש את הדבר שהוא שלח אותך לעשות בעולם הזה ולכן עליך להיות חדורת מטרה לפענח את הפאזל שניתן לך במחשבה רבה. רחמים?! תפסיקי לפרש את תגובות החברה! ראשית אינני יודעת אם את מפרשת אותן נכון ודבר שני אינני חושבת שהתגובות הללו חשובות מספיק! הם לא אלו שקבעו שאת תהיי כאן! והם לא יהיו איתך לנצח אבל רוח האלוהים תהיה איתך כי היא בתוכך ממנו נבראת, 'בצלמו וכדמותו ברא אותם'!! חיבוק גדול לך. לילה טוב לך ויום נפלא.

אני לא מרגיש שינוי במצב אצלי, תעיד הודעה אחרונה שכתבתי בנושא. הכל משובש, אני מרגיש שאת השנה הזאת אני אתחיל ברגל שמאל. אני בקושי יוצא, החופש הזה עבר רק בבית, בעיקר. לא הייתי עם חברים. הפסיכולוגית גורמת לי רק... לא יודע... להרהר עם עצמי ולתהות האם אני מפגר או היא... ומה דפוק בי, או שאולי היא פשוט לא מטפלת בי טוב? ואולי אני בעצם סתם מחפש להקניט אותה? אולי היא עושה את העבודה שלה והיא בסדר גמור ואני פשוט... לא יודע, מחפש? בלי קשר, לפעמים כשמגיע מועד השיחה עמה, אני מרגיש כאילו אני לא צריך אותה... כאילו אני יכול לבד. ואני צריך את הלבד הזה. החליפו לי את הכדורים לרסיטל... זה כימי, ובתקווה שזה יעזור לי יותר מאשר הקודם... כבר שבוע שני בערך שאני לוקח. אני מרגיש שאני צריך שקט. להיות לבד. לעזוב את הכל ופשוט ללכת. אבל אין לי אומץ, ואני גם תקוע בגיל שאין לי אפשרות להחליט מה לעשות עם החיים שלי. יש בי פאק.

בן 16

שלום רב,

בנוגע לפסיכולוגית, כל מה שהעלת יכול להיות, אתה צריך לעשות חשובים עם עצמך האם אתה מקבל את הכלים להתמודדות והאם זה עוזר לך. לצאת מהפסיכולוגית עם חומר למחשבה זה מצויין, השאלה היא מה אתה עושה עם זה!! האם אתה פעיל עם המידע והחומר למחשבה? הצעה: קראתי שוב את ההתכתבות שלנו לאורך זמן, רציתי להציע לך להתחיל לכתוב מחברת אישית בה יופיעו הרהורי לבך ומחשבותיך, בה תוכל לרכז את הדברים שאתה מגיע אליהם ומסיק אותם. לפעמים צריך לראות ולתת למוח להשתחרר מהמסה של המחשבות שמטרידות את מנוחות.

רסיטל ידוע כמסייע, אני מקווה שאכן תוך זמן קצר תחוש טוב יותר. שקט הוא חשוב מאוד אבל תעזור לעצמך לעשות שקט בראש, כתוב!!!    

דבר אחרון ומאוד חשוב, אתה ידוע מדוע החליטו על חוק חינוך חובה עד גיל 16? ומדוע בית הספר הוא עד גיל 18?         ובכן ,זה לא רק בגלל עיצוב המוח ויכולת הקליטה, זה לא רק כדי לשחרר את ההורים שיוכלו לצאת לעבודה, זה לא רק בגלל שתהיה בתוך חברה ותלמד להתנהל בצוותים..זה גם בגלל שהגיל הזה מבלבל, מעסיק את המחשבות, מעלה את הנפש למקום של פרידה ויצירת אישיות משל עצמה, זה גם בגלל שצריך לעשות התבגרות - ולהתבגר זה כואב בנפש, כי לא כייף ולא רוצים להתחיל לטפל בעצמנו לבד רוצים שיטפלו בנו, רוצים להרגיש רך ונעים. זה גם בגלל שהנפש צריכה עצמאות וההשרדות דורשת מאיתנו להשאר קטנים ומטופלים.  כל אלו הם קצת מאבק נפשי שבעזרת החברה, העשיה, הלמידה, המסגרת, הנוכחות של אנשים בחייך, היכולת התבוננות על אחרים ועוד מקרב אותך לעשות זאת נכון ובאחריות כלפי עצמך, נפשך, גופך, משפחתך, החברה הסובבת אותך וכו'. לכן רצוי, קצת לצאת, קצת להיות אופטימי, קצת לנסות, קצת להצליח, קצת להכשל, קצת לרצות, קצת לעשות ולא רק להסתגר ולהתחבא מלהתמודד!! צא, ראה, למד, פעל, ובטוחני שתרגיש הרבה הרבה יותר טוב, גם לקראת השנה הבאה!!

בהצלחה

אני לא כלכך מקובלת בבית ספרי ויש כאלה שהיו קוראים לי חנונית . מה אפשר לעשות עם דימוי חברתי זה ?

בת 13

שלום רב, מספר שאלות: מה ההגדרה של חנונית אצלכם? האם יש עוד חנונים וחנוניות? מי הם אלה שאומרים לך את זה? עד כמה הם חשובים? מה את רוצה להיות? איך את רוצה להיות אחרת ממה שאת? דימוי חברתי יכול להשתנות! השאלה אם הוא צריך! האם לעיתים האמירות הללו אינן במקום מחמאה..? כמובן שזה תלוי בהגדרת המונח בקבוצת הגיל שלכם. חנונית יכול להיות מה שמישהו אחר היה מת להיות ולא מסוגל לכן אם תוכלי לענות על שאלותי יהיה קל יותר לתת לך תשובה מתאימה יותר. להשתמע

היי אני עולה ל-ט' ואני חושב שיש לי דימוי עצמי מאוד נמוך. אני נמוך יחסית לגילי (1.51) וכל הבנות הרבה יותר גבוהות ממני... וגם הבנים... אני נחשב לילד יפה מאוד.. אבל משום מה אני מאוד ביישן.. איך אני יכול להפסיק להתבייש ולעלות את הדימוי העצמי שלי? תודה מראש...

בן 14

שלום רב,

האם אתה מוצא את הדימוי העצמי הנמוך שלך קשור לגובה שלך?  כלומר האם כשתגבה (וכמובן שעוד תגבה) תרגיש שהדימוי העצמי שלך עלה/עולה? האם אתה מוצא שהנערות, שרואות ומבינות שאתה עכשיו עדין נמוך מהן ומחבריך לכיתה, וכן רואות את ההבדלים למרות זאת הן עדין רוצות להיות במחיצתך? האם לדעתך הדימוי העצמי שלך נמוך בגלל שאתה עושה לעצמך חיים קשרים בהקשר זה או אחר, ולא בגלל שיש לך סיבה 'הכי טובה' כדי להרגיש כך?

מה דעתך?  

תודה אבל הנה הלכתי לשומרי משקל השבוע עליתי בחזרה את המשקל שלי....כולם אני רואה איך מרזים אני היחידה שלא מרזה! עשיתי בדיקות והכל לא מצאו משהו לא תקין אני אוכלת לפי הנקודות כל מה שהם אומרים לי אני לא מרזה והם די אדישים הדיאטניות האלה הם רואות שאני לא מרזה הם לא ישבו איתי וידברו איתי על זה בכלל לא אכפת להם גם שאני שואלת ישר תתמדי תתמדי'' זה לא עוזר לי ההתמדה הזאת הם לא מבינות ואמא שלי במקום לתמוך בי להכין לי אוכל וכל מה שאני צריכה כדאי לרדת רק מעירה לי בלי בסוף אני בסה''כ רוצה תמיכה!!!! מישהו שיתמוך בי עם העלבונות האלה אני בחיים לא ירד! נמאס לי כבר כל החברות של אמא שלי אומרות לי את בכלל לא שמנה את מלאה ומתאים לך להיות מלאה עם תרדי במשקל לא יהיה לך יפה את לא שמנה'' רק אמא שלי את שמנה את בטטה נמאס לי!!! אין לי תמיכה ואני כל כך זקוקה לתמיכה אמרתי

בת 17

שלום לך,

אני מציעה לך לקחת את אמא לשיחה, ופשוט להגיד לה את כל מה שכתבת לנו כאן. אולי אמא לא מודעת שעיניין התמיכה המוחשית והמנטלית מאוד מאוד חשוב בתהליך הירידה במשקל. תבקשי מאמא את עזרתה הממשית בהכנת אוכל מתאים, בעזרה בספירת הנקודות, בעידוד של מילים ומעשים. תסבירי לאמא שעלבונות לא מקדמים ולא בונים ולא משנים כלום לטובה. הם רק מעכבים, מדכאים, מעליבים וגורמים לנסיגה. תגידי לאמא שגם את מאוד רוצה לראות תוצאות חיוביות - ואם היא לא תעזור לך, כלום לא יקרה. בנוסף, את בהחלט יכולה להתעודד ממה שהחברות של אמא אומרות לך. בהצלחה.

ואיי אתם ממש עוזרים לי עם התשובות שלך ובאמת אני ממש ממש מודה לכם ! אבל הזהן שאני שמה חזית פוש אפ שממש ממש עבה ועם אני יוריד תחזיה לידו הוא יגיד מה זה איזה שטוחה יש לי ממש קטנים כמו איזה 2 שזיפים בדיוק חחח

בן 16

שלום לך,

ואולי לא? אולי בכלל לא מעניין אותו גודל החזה? אולי זו את שמעניינת אותו? אולי יש בך דברים אחרים שהוא מוקסם מהם? מה דעתך? בבקשה ויום טוב.

הסתפתרתי היום , ואני ממש לא אוהבת את התוצאה , לפני שהסתפרתי השיער שלי היה באורך של עד מעט מתחת לחזה ועכשיו , הוא בדיוק מעל החזה , קצב צמיחת השיער שלי די מהיר , האם הוא יצליח לגדול תוך חודש וחצי עד מתחת לחזה ?

בת 13

שלום לך,

לפי מה שאת מתארת תוך חודש וחצי השיער לא יתארך כל כך מהר, זה לוקח זמן אבל זה בטוח קורה בסוף.

בנתיים תנסי להנות מהתספורת החדשה שהיא בטח אופנתית וקלילה והמתיני לצמיחת השיער.

כל טוב

אני בת 18 כל התיכון נמשכתי לגברים תמיד שראיתי גבר מושך הרגשתי צורך לנשק אותו לחבק אותו לפני שנה התחיל מצחוק בשכבה שכל מילה שניה אומרים על בנות 'לסבית' באיזה שהוא שלב הגיעו לי שמועות שחושבים שאני באמת לסבית אני מודה שבחיים לא הייתי נשית מאוד אבל כן אני מתלבשת כמו אישה ומעולם לא עלה לי בראש שלי בכלל משיכה לאישה או התאהבות או התגרות מאז לא עבר יום שלא אמרו לי 'לסבית' וכאומרים לבנאדם כל הזמן משהו זה כבר נכנס לו למוח וזה מה שקרה לי זה נכנס לי למוח וגרם לי לחשוב אולי אנשים רואים משהו שאני לא רואה מאז אני כל הזמן כל היום לא מפסיקה לחשוב על זה וזה תקופה של יותר מחצי שנה יש לי בחילות ואני בלחץ כשאני חושבת על זה מעולם לא הייתה לי בעיה עם הומואים ולסביות ועדיין אין לי דבר נגדם בנוסף לא התאהבתי בחיים וזה גורם לי לחשוב אולי יש לי באמת נטייה למין הנשי ומאז אני לא מפסיקה לבדוק את עצמי כל הזמן אני לא נותנת לעצמי להכיר גבר ולהתאהב בו כי אני כל הזמן חושבת אם אני נמשכת אליו אם אני מתנשקת עם גבר אני מתגרה מאוד אבל כל הזמן רץ במוח שלי בזמן שאני מתנשקת איתו אם ככה זה צריך להיות אם אם אני מסתכלת על אישה וחושבת שהיא יפה אז אני כל הזמן חושבת אולי אני לסבית ובודקת אם אני מתגרה או נמשכת ואני פשוט לא. אני באמת מאז ומתמיד הייתי בטוחה בזהות המינית שלי זה תחושה בלתי נסבלת אני כל הזמן בדיכאון המצב שלי ירוד בנוסף לזה אחת החברות שלי שנהגה לומר לי לסבית בעצמה יצאה מהארון ומאז היא לא מפסיקה לנסות להוציא לסבית בכל הזדמנות היא מנסה להוכיח לי שאני לסבית השאלה אם היא עושה את זה כדי לא להרגיש לבד או כי היא באמת חושבת שאני לסבית. בנוסף לזה מגרה אותי פורנו של גברים הומואים מה זה אומר? אני כבר לא יכולה יותר אני משתגעת התגייסתי לצבא ואני כל הזמן במחשבות אני לא רוצה אפילו ליצור קשר עם הבנות ואני בנאדם מאוד חברותי אני כל הזמן בודקת את עצמי כל יום כל דקה בבקשה תעזרו לי.

בת 18

שלום רב, יקירה, מה שהחבר'ה עשו זה היתה התנהגות קבוצתית, מין שיח חברתי מסויים כמו שאמרו בעבר לכל אחד 'שמן' או 'משקפופר' או כל התגרות אחרת. האנשים הרכים בנפשם סופגים את אמירות החברה שאינן בהכרח נכונות אלא צורת דיבור עלובה, ומתחילים ליצור לעצמם בור עמוק, כאילו המילים והחברה הכניסו אותם לבור והם לא יכולים לצאת!! זה מה שנדמה לי מדבריך שקרה לך כי ציינת שתמיד נמשכת לבנים ולא עלה בדעתך ענין לסביות עד ש... אם כן, יקירה כל מה שאת עושה לעצמך כרגע ובזמן האחרון זה חיטוט עצמי, נפשי וריגשי!! ומיכוון שאת לא מצליחה ממש למצוא לכך סימוכין בתוכך כי את לא! הרי שאת מוסיפה לחטט לעצמך בתוך נפשך, אולי הם יודעים משהו עלי שאני לא יודעת!!! ומי בעצם יודע יותר טוב אם לא את עצמך? הפסיקי זאת יקירה! אל לך לחטט בתוך הנפש! את יודעת בתוכך (עכשיו) שאינך לסבית ולכן עליך לשחרר את המועקה ולתת לחיים לזרום, להתייחס לדברים שנאמרו כ'רשעות ילדותית' ולא כמילים הכתובות בסלע! לבושך והתנהגותך אינם מחייבים אותך להיות מה שהם טוענים אלא אישיות משל עצמך, יחודית ורגישה לעומתם שהם שטאנצ'-קופי התנהגותי ויצוגי אחד של השני. שמרי על יחודיותיך והיי את!! בהצלחה

שלום אז ככה יש לי מישהו שהוא בן 19 ויש בינינו אהבה אבל עוד לא קרה שום דבר בינינו ועכשיו יש לי בעיה שאני יודעת עםאני יהיה איתו אז בינינו גם סקס ואני נורא מפחדת לעשות את זה איתו כי יש לי ציצים קטנים מה אני עושה אבל מצד שני אני יודעת זה מה שאני רוצה לעשות איתו ואני לא יכולה לחכות כבר כי אני רוצה את זה איתו עוד השנה מה אני עושה בשביל שהציצי שלי יגדל ? אולי אני ילך לרופא לבקש איזשהי תרופא להתפתחות ??

בן 16

שלום לך,

אני שומעת ממך שהציצים הקטנים שלך מפריעים לך לקיים יחסי מין עם החבר שאת אוהבת. את הגודל של השדיים קובעת התורשה. אף רופא לא יוכל לתת לך תרופה להגדלת החזה, כי פשוט אין דבר כזה. יחסי מין הם ביטוי לאהבה, לרגש ולאינטימיות בין בני הזוג. החבר שלך יקיים איתך יחסי מין בלי שום קשר לגודל הציצי שלך, וזה ממש לא חשוב לו. את מעניינת אותו, ולא השדיים שלך. אם הוא אוהב אותך - הוא יקבל אותך בשמחה כמו שאת.  אף אחד לא בא עם סרגל למיטה ובודק מידות. כשמקיימים יחסי מין, ממש ממש לא חשוב גודל השדיים. חשוב הקשר ביניכם, האהבה, הקבלה, ההערכה, האמון, הכבוד ההדדי, הרצון להעניק, לתת ולפנק. כל גודל של שדיים הוא נורמלי, בסדר ותקין. אני מציעה לך להתמקד בדברים שאת כן אוהבת בגוף שלך, לטפח אותם, וללמוד לקבל ולאהוב את עצמך ואת גופך כמו שהוא. שבת שלום.