שלום לכולם/ן,

אני כותבת לכם בימים אלה עם לב כבד. כבד מאוד. האירועים האחרונים, ובעיקר מקרה האונס הקבוצתי וההתעללות בנערה אחת מצד חבורה של נערים, הינם קשים להבנה ו"לעיכול".  שוב ושוב קשה לתפוס את מידת האכזריות, הכשלון בלחוש אמפטיה, אובדן הערכים. בעצם, אולי כל מה שאמור להגדיר אותנו כבני אדם ולא כחיות.

אני סבורה שהדברים שהתרחשו אינם בהכרח מיניים בלבד אלא בגדר אלימות לסוגיה: הן המכות וכיבוי הסיגריות, הן הקטנת הנערה והפיכתה ל"לא כלום" - ל"שקופה". הנערים שהיו לכאורה מעורבים במעשים אלה אינם מבינים אולי שהתנהלות מסוג זו משפיעה גם על חייהם. על יכולת העתידית לקיים קשר של אהבה וכבוד, קשר בוגר של חברות ומיניות, קשר שיסב להם אושר. הם פגעו בנערה - קודם כל, אך גם בעצמם!

שוב ושוב, אנו בצוותי מרכזי היעוץ של דלתה פתוחה נוכחים לדעת עד כמה קידום מיניות בריאה הינו "חלון" לתהליכים חשובים יותר שחייבים להתקיים: חינוך לכבוד הדדי, להתנהגות לא אלימה, לסבלנות ולראיית האדם האחר כאדם שווה אלינו. אני מקווה שאלה הקוראים כרגע את דברי אלה שותפים למטרות הנ"ל, ופועלים - כל אחד בדרכו ובחייו -  למענן.

שלכם,

ד"ר נלי שטיין