הפיטיטיס - צהבת

מספר זנים של וירוס ההפטיטיס המועברים (גם) במגע מיני- הפטיטיס A, הפטיטיס B, הפטיטיס C, הגורמים לדלקת בכבד.

חלק מהא/נשים שידבקו בווירוס יפתחו צהבת כרונית.

תסמינים: הדרך לאבחן צהבת נעשית על ידי בדיקת דם בטווח של עד 3 חודשים לאחר ההדבקה.

עבור מי שנדבקו באחד מזני הוירוס, יכולים להתפתח התסמינים הבאים: עייפות, בחילות, ירידה במשקל, כאבי שרירים ומפרקים, שתן כהה, צואה בצבע בהיר, כאב בטן באיזור הכבד, גוון עור צהוב בפנים ובאיזור העיניים. כל עוד לא ניתן טיפול תרופתי, הוירוס עלול להישאר בגוף על אף שחלפו התסמינים.

הפטיטיס A- מעבר של חיידקים מפי הטבעת לפה (ליקוק של פה הטבעת, ליקוק של אצבע או איבר מין הנגעו בחלקיקי צואה של אדם הנושא את הוירוס). לא ניתן להידבק דרך יחסי מין ואגינליים. הפטיטיס B ו-C- יחסי מין ואגינליים, אנאליים, אוראליים, מעבר של נוזלי גוף: דם, נוזל זרע, נוזל נרתיק, מאם לעבור ובהנקה. בנוסף, על ידי מחט נגועה ובמקרים נדירים זיהום הנרכש בבית חולים.

1. שימוש בקונדום 2. שימוש בסכר דנטלי בעת שימוש במין אוראלי עם פות, ורימינג (ליקוק פי הטבעת). 3. חיסון – מקובל להתחסן בילדות כחלק משגרת החיסונים שילדים/ות מקבלים. היעילות של החיסון לאחר חשיפה לוירוס היא מוגבלת.

הטיפול משתנה בהתאם לזן של הוירוס: - הפטיטיס A – אין טיפול לוירוס, הוא חולף מעצמו. - הפטיטיס B – אין טיפול לוירוס, אך במקרה של התפתחות הוירוס יינתן טיפול תרופתי שתפקידו להאט את קצב התרבות הוירוס ולעכב את הנזק לכבד. במקרים קיצוניים יהיה צורך בהשתלת כבד. - הפטיטיס C – טיפול תרופתי הניתן בזריקות, כדורים או טיפול משולב.