הרפס

הרפס סימפלקס (HSV) הוא נגיף אשר גורם לשלבקת של איברי המין. מדובר במחלת מין נפוצה, שרבים מהנושאים את הוירוס לא יפתחו כלל תסמינים ולכן לא ידעו שהוא קיים בגוף. לאחר ההידבקות, הוירוס נותר בגוף לכל החיים. לאורך החיים, יכול הוירוס להתפרץ בצורת שלפוחיות וכיבים מגרדים וכואבים באיזור איברי המין, פי הטבעת והפה.

קיימים שני סוגים להרפס:

1. המוכר מבינהם- הרפס הגורם להופעת כיבים שלפוחתיים וכואבים באזור הפה (הרפס של אזור הפה אינו מחלת מין, אך הוא יכול לעבור לאברי המין ולהתקיים שם).

2. הרפס גניטלי, הגורם לאותה תופעה באיברי המין. קיים ל-10 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת בארץ.

ישנה סבירות רבה שמי שנדבק באחד מסוגי ההרפס, לא ידבק בסוג השני

הוירוס מדבק בעיקר כאשר יש התפרצות של התסמינים, אך הוא יכול להדביק גם אם יש התפרצות שהיא ללא תסמינים (האדם לא יידע שיש התפרצות). הוא יכול לעבור במגע עורי עם הכיבים והשלפוחיות, ודרך הפרשות של נוזלי איברי המין והרוק.

כאשר אין התפרצות, לא ניתן להדביק אחרים בהרפס.

לא ניתן להימנע באופן מוחלט מהידבקות בהרפס, אך ישנן דרכים להפחית את הסיכוי להדבקה:

1. שימוש בקונדום – מפחית משמעותית את הסיכוי להידבק, אך לא מונע לחלוטין מכיוון שישנם איזורים באיבר המין שהקונדום אינו מכסה.

2. שימוש בסכר דנטלי בעת שימוש במין אוראלי של פה עם פות.

3. הימנעות מקיום מגע מיני בעת התפרצות נראית לעין של הוירוס. עם זאת, יש לזכור שלא תמיד יופיעו תסמינים בעת התעוררות הוירוס.

במידה ומופיעים תסמינים, ניתן לטפל בעזרת טיפול תרופתי הניתן בכדורים, ומשחה להקלה בכאב. מומלץ ליטול את הטיפול התרופתי לא יאוחר מ-72 שעות לאחר התפרצות התסמינים. במידה וההרפס חוזר בתדירות גבוהה, ניתן להתייעץ עם רופא/ה לגבי טיפול תרופתי מונע וקבוע.